התרשמות מוקדת ו"קצרה" מAC:O.
שיחקתי כמה משחקים עצומים בחודשים האחרונים. הורייזן וFFXV עם העולמות האדירים שלהם. שיחקתי גם בפרסונה 5 שעצום בדרכו. לפני כן שיחקתי בוויטצ'ר 3 שהציב רף חדש למשחקי תפקידים בעולם פתוח. לא חשבתי שמשחק יכול להפתיע אותי, או להרשים אותי רק בעזרת קנה המידה שלו.
טעיתי. AC:O עושה בדיוק את זה. המשחק הזה פשוט עצום. לא משנה כמה אזורים חדשים אני מגלה וכמה סיפורים קטנים וגדולים אני מוצא, עדיין מרגיש כאילו חשפתי רק את קצה הקרחון. העולם מצליח להרגיש עצום באופן פסיכי, אך עדיין מאוד צפוף מבחינת דברים לעשות. כל אזור חדש שאני מגלה מפתיע אותי עם האישיות והעיצוב שלו. דמויות צד שמופיעות למשימה או שתיים לא נשכחות מיד ואפילו מצליחות ללמד אותי משהו חדש על העולם.
הייתי מצפה להיות jaded וציני אחרי שאני משחק כל כך הרבה שנים, אבל לאחרונה יוצאים כל כך הרבה משחקים שמצליחים להוציא ממנו "וואו" גם אחרי שאני משחק בהם שעות. לא ציפיתי מAC:O להיות אחד מהם, אבל הוא לחלוטין מצליח. הוא פשוט מדהים מבחינה טכנית. אפילו בוויטצ'ר 3 לא זכור לי שנהניתי כל כך לשים את הסוס על אוטומט ופשוט להסתכל בסביבה.
מעבר לפן הטכני המרהיב, המשחק ממש ממש מהנה. יש את העבירות המושלמת של הסדרה בשיא חדש שלה (מדהים שאחרי עשור הם עדיין מצליחים להשאר בטופ של התעשייה בתחום הזה. מעניין אם ספיידרמן יצליח סוף סוף להשתוות). מערכת הקרב החדשה היא למעשה כמה מערכות קרב חדשות, שמשתנות בהתאם לנשק שנבחר (סוג הנשק האהוב עליי כרגע הוא הגרזנים הארוכים). היא דורשת הרבה יותר תנועה מדויקת ממשחקים קודמים, אבל השליטה לא לחלוטין מושלמת. בהתחשב בכך שמדובר בRPG לכל דבר ועניין (הרבה יותר דומה לוויטצ'ר 3 משציפיתי), היא מספקת בהחלט. אם באמת נשווה אותה לוויטצ'ר 3, אז מדובר במערכת קרב עדיפה בכמה רמות עליו.
גם בכל הנוגע לloot, המשחק מרגיש הרבה יותר טוב מהוויטצ'ר 3. אין ממש שיריונות (בהתחשב בשיריונות המכוערים בוויטצ'ר 3, זה שיפור), אלא שדרוג לינארי של השיריון שכבר יש לבאייק (שמשנה את המראה בהתאם), אבל יש מגוון גדול מאוד של כלי נשק (מטווח קרוב, או רחוק), כלים ומגנים בקטגוריות שונות. הם לא משנים רק את המראה של באייק (תמיד אוהב לראות נשק חדש על הדמות שלי במשחקים), אלא גם את כל ההתנהגות במהלך הקרב. הקצב שלהם שונה, הקומבואים אחרים, המהלך המיוחד שלהם שונה והטווח שלהם שונה. אני בהחלט מוצא את עצמי מנסה נשקים חדשים במהלך המשחק.
על מערכת הקרב עצמה כמובן שיש את מערכת ההתגנבות היוביסופטית המוצלחת, שמוסיפה המון מגוון למפגשים עם אויבים ולפלישה לבסיסים השונים.
בכלל, בהשוואה לוויטצ'ר 3, מרשים בכמה דברים AC עדיף, או משתווה אליו. עבירות עדיפה באופן משמעותי, מערכת קרב יותר טובה, עולם מגוון ויפה בערך באותה רמה. כמובן שיש לא מעט שהוא פחות טוב ממנו, אבל גם כאן הופתעתי כמה הפער לא רחוק. מערכת השיחות פחות מוצלחת. הגיוני, בהתחשב בכך שהיא לא מכאניקה כמו בוויטצ'ר 3. אין השתתפות של השחקן והמצלמה נותרת המצלמה הרגילה של המשחק. בלי זוויות צילום מעניינות. מבין לגמרי את הבחירה הזאת של המפתחים. הייתי יותר מרוצה מבחירה דומה בהורייזן, למשל, שהיתה מצניעה מעט את אנימציות הפנים הדי גרועות (בAC הן בסיסיות, אך עושות עבודה מעולה ומאוד מלוטשות).
משימות הצד גם הפתיעו אותי מאוד. מבחינה מכאנית אין הרבה מגוון (דומה לוויטצ'ר 3), אבל להכל מוצמד הקשר. אם זה איכר שהעובדים שלו ברחו בגלל הרציחות באזור שרוצה שתעמיס כמה חבילות חיטה לעגלה לפני שאתה הולך לבסיס של חיילים שגוזלים ממנו את כל האוכל, או בעלי קרקע שכל המשפחה שלהם הותקפה על ידי עדר היפופוטמים שמבקשים את העזרה שלך לא רק בסילוק ההיפופוטמים, אלא גם באיסוף הגופות מהשדה שלהם (ולאחר מכן, שחרור בן המשפחה שתמיד מגן עליהם ונלחם בשבילם משבי בבסיס של פושעים). במשימה אחרת חילצתי מבריחה שנלכדה על אי מלא היפופוטמים (הם אכזריים...) ועזרתי לה להגיע לכפר שלה. כשהגענו לשם, גילינו שהוא נשרף לחלוטין על ידי חיילים של המטרה הנוכחית שלי. אחרי שטיפלתי בחיילים, מצאנו שורד אחד, אותו הבאנו למקום בטוח.
ברמת המכאניקה אין הרבה הבדל. נלחמים. משחררים מישהו מכלוב. נושאים מישהו פצוע. מרימים מטען ממקום A לB. בזכות ההקשרים, המשימות ממשיכות לעניין. הסיפורים קטנים, אבל לעיתים קרובות נוגעים ללב. הם מלמדים עוד על העולם ועל הצרות שלו והתגובות של באייק לאנשים שלהם הוא עוזר מלמדות עוד עליו ועל האישיות שלו. הוא לאט לאט הופך בעיני לדמות מאוד אהובה. הוא מסור לאישתו, מכבד מאוד את המסורת של הארץ שלו, אכפת לו באופן עמוק מהתושבים של הארץ הזאת. הוא מתייסר כל רגע על בנו (כשמשפחה מציעה להקריב קורבן עבורו, הוא מבקש מהם לעשות זאת בשם בנו, למשל) ואובססיבי במידה רבה בנוגע למציאת נקמה. למרות שהוא לוחם מוכשר ואפקטיבי ולמרות שהוא מאוד בטוח ביכולות שלו מול אויביו, הוא מראה צניעות עם בעלי הברית שלו. הוא נותן להם קרדיט על חלקם ומעודד אותם להמשיך להלחם בשביל מצרים ובשביל המשפחה שלהם. הוא מראה שוב ושוב רגישות אבהית יוצאת דופן כשהוא מדבר על ילדים.
אני מתרשם מאוד מהמשחק, בקיצור. הוא לא בהחלט לא מושלם. בהחלט יכול להיות שיגיע רגע שבו הוא ימאס עליי מוקדם ממה שהמפתחים היו רוצים. בנתיים, הוא עושה המון טוב. כיוון מאוד שונה ממשחקים קודמים בסדרה (יותר דומה לוויטצ'ר 3 מלAC קודמים). מרגיש שעשו רענון מאסיבי ומתבקש והצליחו איתו מאוד. אני מאוד מקווה לראות עוד מבאייק. אשמח גם למשחק בכיכובה של איה, אשתו.