במה אתם משחקים?

ברוך השב ותתחדש 😃 גם אני משחק במשחקים הראשונים שלי ללייט ומתוכם הגדול כרגע זה BOTW, אני מניח שאודיסי או האוסף רימאסטרס שמתכננים יבוא אחריו אבל זה ייקח עוד מספיק זמן...

קניתי ממש בזול גם space harrier הראשון ואאוטראן ובחיי שהליין של sega ages תענוג על המכשיר, הם נראים כל כך טוב.

(תזכורת: אני עדיין מחפש שותפים למשחק בי"ח 2.0 לפרוייקטים המשותפים. זה לא דורש חיבור סינכרוני ולא יזיז אתכם מהמשחק הרגיל. אשמח אפילו אם רק תעשו את זה למי שיש את המשחק גם אם לא בא לכם לשחק שלבים שלמים...)

הקורונה החזירה אותי למטרו אקסודוס, ואני מאוד נהנה.
כשהוא יצא לפני שנה בדיוק התחלתי את צמד המשחקים הראשונים, אחרי כמה נסיונות לא מוצלחים להכנס לעולם הזה והרבה נשיכות שפתיים ומאמץ בחצי הראשון של המשחק הראשון, בריצה ההיא לפני שנה, הצלחתי סוף סוף. והאמת שדי אהבתי את שני המשחקים הראשונים. זו אהבה די מוזרה, מלווה בהמון רגעי תסכול או צחוק ברגעים לא מתוכננים, אלו שני משחקים שנעים בסקאלת הליטוש על הספקטרום המלא. מדיבוב הזוי, באגים, אנימציות פנים שבורות, עיצוב ופייסינג רעים לעיתים - ועד לאנימציות ייעודיות לכל תנועה או לחיצת כפתור, מידול מלא של דמות השחקן , תשומת לב מדהימה לפרטים קטנים, סט פיסס מרשימים (לעיתים, ובעיקר במשחק השני), רגעי "מתי אמרתם שהמשחק יצא? זה נראה מדהים" לא מעטים, וסיפור שהוא אולי לא משהו מיוחד, אבל בהחלט עמוס בתחושה שלמפתחים באמת היה אכפת.
אז סך הכל נהנתי משני המשחקים, הם היו ג'אנקים ומוזרים רוב הזמן והרבה יותר מהAAA הממוצע, אבל גם מיוחדים בדרכם, עם מספיק מכניקות שעובדות ובעיקר קצרים מספיק כדי להשאר חביבים.

ואז הגעתי לאקסודוס, ונהנתי, אבל המרתון על טרילוגיית מטרו כנראה היה יותר מדי גם בשבילי. הקלאנקיות שברה אותי והנחתי אותו בצד לבנתיים.
אז חזרתי, והמשכתי כבר כמה שעות (אני מניח שכבר הייתי מסיים כל אחד מהקודמים בבערך 10 שעות ששיחקתי, אבל פה אני לא מרגיש קרוב לאמצע בכלל), והוא אחלה משחק.
חד משמעית הכי מוצלח בטרילוגיה, וגם משמעותית שונה מהשניים הראשונים, אך מצליח להשאיר את הDNA כשזה חשוב. זה גם המשחק הכי מלוטש מבינהם, אך אוסיף אזהרה, הוא עדיין יצור מוזר וקלאנקי ולעיתים מרגיש כמו משהו מביש בשביל משחק AAA. אולי אם לא הייתי משחק בקודמים הייתי יותר ביקורתי כלפיו, אבל אחרי שהתרגלתי אלהם המשחק הזה הוא פאר הליטוש אז אני סולח.
בכל מקרה המצב הרבה פחות רע מהמשחקים הקודמים. הדיבוב עדיין הזוי ואנימציות הפנים עדיין דפוקות (אם כי בדקתי ברוסית ושם שני הדברים האלו טובים משמעותית, בבירור המשחק נבנה קודם כל לרוסית, אבל מה לעשות, אני לא מצליח לשחק ככה והחוויה שלי מסתכמת בכך שהמעבר לאנגלית עשוי בצורה לא מספיק טובה, בלשון המעטה).
אבל בכל השאר הוא לא רע עד מצוין. תשומת הלב לפרטים וכמות האנימציות הייעודיות היא בטופ שיש, והוא נראה מדהים. באמת, יש לו רגעים שבהם הוא מרגיש כמו משחק קרוס ג'ן שאני משחק בגרת הפס5 שלו, וזה נהדר. הRT הוא אולי לא הבנצ'מארק שהוא היה כשיצא (כלומר קונטרול שיצא כמה חודשים אחריו מרשים ממנו בהרבה באספקט זה), אבל הוא בהחלט מוסיף איזה טאץ' שהעין עדיין לא רגילה אליו, וזה פשוט עובד.

מעבר לאספקט הזה בו הוא באמת מרשים, מדובר באחלה משחק. אני נהנה ממנו לא מעט. הוא לא מדהים או משחק של 10/10, אבל זה בהחלט 8.5 מוצלח מבחינתי. הוא בינוני בכמה אספקטים חשובים כמו הגאנפליי שלו, הסיפור, הדמויות, הפייסניג (בעיקר בהתחלה שנמרחת ונמרחת ונמרחת), והוא גם 40 שעות לפי מה שאני מבין שזה בהחלט ארוך מדי גם אם אני כרגע נהנה, לא יודע אם אסיים אותו.
אבל הוא עושה שני דברים באמת מצוין והם אלו שמרימים אותו וגורמים לו להתבלט ולהיות מוצלח כחבילה כוללת. ואלו הם הרגעים שבהם הוא משחק הישרדות-אימה, והרגעים שבהם הוא נפתח לגמרי והופך להיות עולם פתוח (יותר כמו קרייסיס 1). ושני האלמנטים האלו עובדים במקביל ומשפרים זה את זה.
כי האספקט של ההישרדות-אימה היה מאז ומעולם הצד החזק של הסדרה, הוא הדבר המרכזי שעובד בשני הקודמים. יש סוגי מפלצות מגוונות, מאיימות, דרך פעולה להתמודדת עם כל מפגש, וכשזה קורה - גם עיצוב שלב סביב מפלצת/ות ספציפית/ם טוב מאוד כמעט תמיד. בהחלט מהנה. אך האלמנט השני - העולם הפתוח, הוא חדש והוא מה שמרים את המשחק מעל קודמיו. קודם כל יש משימות ראשיות וצדדיות, עם יד די חופשית כיצד להתמוד איתן וזה נחמד. השלבים הפתוחים יפייפים וכיף להסתובב בהם. אבל השילוב של השניים: הישרדות-אימה לצד חקירת השלבים הפתוחים, זו נקודת הכוח של המשחק.
המשחק הצליח לגרום לי לראשונה לחשוב כמו שמשחקי הישרדות-אימה תמיד רוצים שאחשוב, לשקול כל ירייה, לשקול כל מפגש. מערכת הקראפטינג מצוינת וגורמת לכך שאתה יוצא לעולם כדי לחפש משאבים, אך שוקל כל כניסה לבונקר נטוש או מבנה ישן ביחס של עלות תועלת. העובדה שעיצוב העולם הלך הכי רחוק מיוביסופט וסימלטור ניקוי האייקונים שלהם (אם כי בצורה אירונית הוא הכי מזכיר לי את FC 2) נותנת קסם מיוחד. אתה מטפס על מבנה גבוה שאתה מוצא בטבעיות (זה יכול להיות גם מגדל רדיו בשביל הסמליות), אבל אין איזה מונטאז' גילוי מפה פתאומי, אתה פשוט מוציא את המשקפת ו... מסתכל. פתאום אני מוצא מקומות שנראים לי מעניינים, אולי אני אמצא שם ציוד, כלי נשק, מסכות גז, או שדרוגים משמעותיים לציוד שלי. אבל אני גם רואה סכנות, מפלצות חזקות במיוחד או מפגשים שעשויים לעלות לי ביותר מדי תחמושת כדי להיות שווים את זה. ואני פשוט מחליט, לפי הרגשה, האם כדאי לי או לא. האם אני הולך לשם או לא. המשחק גם עושה שימוש נהדר במערכת יום ולילה שבאמת משפיעה על העולם ועל יכולת ההתמודדת שלי בו.

הנה, עכשיו בדיוק עשיתי משימת צד שמתארת יפה את הכוח של המשחק. מצאתי בונקר נטוש והחלטתי להכנס, בהתחלה לא הבנתי כמה הוא גדול אבל הוא היה מאוד גדול בדיעבד. ירדתי מתחת לאדמה, ואז גיליתי שאני נמצא בתוך דירת שותפים של עכבישים מוטנטיים, יכלתי לחזור אחורה אך בחרתי להמשיך.
העכבישים הענקיים האלו הם מאוד מהירים, יש להם שריון על חלק משמעותי בגוף ככה שצריך לפגוע בהם בדיוק רב, אך הם מפחדים מאור (לכן הם מתחת לאדמה). לי היה את הקלצ'ניקוב המשודרג שלי, פנס חזק שמאיר קדימה בקו ישר אך צריך לעצור לטעון אותו כל כמה זמן, ומצית שעוטפת אותי באור חלש שגורמת להם מעט להרתע יותר, אך גם לוקחת לי יד וגורמת לי לירות בנשק בצורה מפוזרת ולא מדויקת.
בהתחלה נכנסתי רגיל, הלכתי לאט, הרגתי אות העכבישים המבודדים, עצרתי כל כמה זמן והטענתי את פנס כשהרגשתי בטוח. אך ככל שנכנסתי פנימה מספר העכבישים הפך גדול יותר ויותר, והבנתי שאם אשחק את זה רגיל אני אולי אצליח, אך אבזבז את כל התחמושת שאספתי עד כמה במשחק. לכן בשלב מסוים התחלתי להשען על הפנס, ולנסות לפלס את דרכי קדימה תוך הדיפה של העכבישים. הבעיה, העכבישים באים מכל הכיוונים והפנס מאיר רק קדימה, וצריך להטעין אותו כל כמה זמן.
אז משימה פשוטה שהגעתי אליה בטבעיות בעולם הפכה פתאום למאבק מורט עצבים, אפוף אימה, מול העכבישים בו אני מנסה להדוף אותם יותר ויותר פנימה בעזרת האור. בסוף מצאתי את מה שחיפשתי בבונקר, ואת הדרך חזרה עשיתי עם הפנס כנשק העקרי שלי (עדיין יריתי בכמה מהם אבל רק כשלא הייתה ברירה). עכבישים קופצים עלי מכל צד, לא מוכנים לוותר על הארוחה שנכנסה אליהם הביתה, ואני בנסיון נואש הודף אום בעזרת הפנס רק כדי לשמור על תחמושת ולשמור על הביקור הזה בבונקר משתלם. בסוף הצלחתי, וזה הרגיש נהדר - גם השגתי את מה שרציתי וגם לא בזבזתי הרבה תחמושת. זה עובד רק כי זה באמת חשוב במשחק הזה, ורק כי התחמושת והציוד שלך תלויים ביכולת החקירה שלך את השלבים הפתוחים. ברגעים שבהם הוא מתחבר, זה באמת משחק מוצלח מאוד.

*אנקדוטה קלה, המקפיין של COD MW החדש הוא מאוד קצר. לא יודע, כ6 שעות נגיד. ובכל זאת, ה'המצאה' שלהם שם של טעינת הנשק תוך כדי כיוון היא משהו שנדבק מאוד חזק, עד כדי כך שזה פשוט חסר לי פתאום למרות שאף עם לא חשבתי על זה. זה לא מתאים לכל משחק, אבל גם באקסודוס אתה משחק חייל מובחר מיחידת על (אותה הדמות שהתחילה את הראשון כאף אחד). לא יודע, זה ממש חסר לי 😃.

משחק איזה פעם שביעית מחדש בsplit second. אחד הארקיד רייסרס ever. כל כך חבל שאף אחד לא לקח את הרעיון קדימה

אחלה משחק... לפחות בשעות הראשונות שלו. וכן, בכללי מבאס המבחר של מירוצי הארקייד המושקעים בדור הזה (הורייזן ממש אחלה אבל זה לא אותו דבר). הלוואי ש-Blur, PGR, רידג' רייסר וכאלה היו BC בוואן כי יש משהו מדכא בלהדליק את ה-360 בשבילם, אבל משחקי מירוצים זה כמעט תמיד גיהנום מבחינת רשיונות.

Split Second מהנה מאוד,חבל שהוא לא X Enhanced כי הארט סטייל לגמרי היה זורח ב-4K..לפחות יש את גרסאת הפיסי.
הדור הנוכחי די חלש כשזה מגיע לארקייד רייסרס לעומת הקודם,אני יכול לחשוב רק על OnRush שהיה סבבה אבל בדור הקודם היה לנו PGR3/4,טרילוגיית מוטורסטורם,Blur (!!!) שלצערי איבדתי את הדיסק שלו בתקופת ה-360 ועדיין מבאס אותי שאני לא יכול לרכוש דיגיטלית 🙁

יש אחלה מירוצים ארקיידים בסטים, רובם בלי רשיונות מן הסתם, אבל מהנים לא פחות, ורצים על כל מחשב בערך.
אני ממליץ על Distance העתידני והקליל. הרבה פעמים יש אותו במבצע והוא מעביר כמה דקות טובות בסשנים קצרים והרבה מצבי משחק מגוונים.

עכשיו אני מבין יותר טוב למה אתה מתכוון ב"רפטיטיבי", אבל לדעתי יש מצב שאחד מאיתנו לפחות תיזמן לא נכון: כי נראה לי שאני בסוף השעה החמישית שלו (במקרה הטו)ב רק עזבתי את האי של קפלוניה, ועד אז הקרבות הימיים אפילו לא נפתחים לך. קרבות הconquests נפתחים עוד יותר מאוחר, וכתלות בכיוון שאליו תלך אז יש כמה עשרות שעות טובות עד שתגלה כמה דברים חדשים יותר (נניח הארנה, או קרבות הלג'נדרי אנימלס או קרבות הבוס האופציונליים).

רפטיטיבי מבחינתי זה משחק שהלופ שלו כולל כמה פעולות בסיסיות שכיסיתי בשעה הראשונה ואחר כך אתה חוזר עליהן כל הזמן (מטעמי גרינד, או כי זה כל מה שיש במשחק). משחק שבו אחרי 10 שעות אני עדיין לומד דברים חדשים שמשנים מהותית את הצורה שבה אני משחק, וגם לא מאלץ אותי לשחק בצורה מסוימת לא נופל להגדרה - אחרת הרי אפשר לטעון שבערך כל משחק קיים הוא רפטיטיבי, ובטח שאפשר לטעון את זה על משחקי open world של עשרות שעות. אני חושב שיותר נכון יהיה להגיד שהמשחק פשוט ארוך מידי, ובטח כשמשחקים בו ובDLC שלו יחד (לשמחתי נאלצתי לקטוע אותו אחרי 60 שעות משחק יחד עם מנוי הUplay שלי, וקניתי אותו רק אחרי כמה חודשים ככה שהיה לי זמן להתרענן).

בעדכונים אחרים, שיחקתי בJourney תודות למתנה חינם של סוני. מצד שני, אני מרגיש קצת שאני צריך לדרוש את הזמן שלי בחזרה כי מדובר במשחק שהרגיש די מעפן וכלל כמה החלטות עיצוביות תמוהות. אני חושב שמכל משחקי הIndie darlings המעוטרים שיצא לי לשחק בהם, זה היה הכי גרוע בהפרש ניכר.

אבל AC אודיסי הוא כן רפטטיבי גם לפי ההגדרה שלך 😃.
קודם כל לגבי השעות הראשונות, המשימה להגיע למגריס (זו שדיברתי עליה) היא אכן המשימה הראשונה שאתה מקבל ביציאה מהאי ההתחלתי. ובהגעה למגריס אתה עובר דרך קרב ימי מתוסרט, וכמה דקות לפניו מגייס את האיש הראשון לספינה. קרבות הכיבוש מגיעים בסיום של אותה משימה. המערכת היחידה שלא ראיתי לפני השעות הראשונות זו מערכת הכת, ובוא, זו מערכת (מהנה) שהיא ה-הגדרה לרפטטיביות לצורך גריינדינג עד שתגיע לראש הפרמידה, שם אולי יהיה הרגע היחיד ששוה את זה 'באמת' בזכות האימפקט הסיפורי של זהות אותה חברת כת.
אבל למה 'באמת'? כי עד אז זה נטו גריינדינג רפטטיבי. לך תאסוף רמזים, תגלה חבר כת, תגיע לרמה שלו, תלך אליו ותהרוג אותו, תקבל ציוד חדש וחזק שלא יהיה שווה שלוש רמות קדימה (וכן, אפשר תאורתית לשדרג את הציוד, אבל אז זה מוציא את העוקץ מהציוד הבא שתמצא. ובנוסף זה יקר בטירוף ואני בספק מאוד גדול אם באמת אפשר לעשות את זה לכל הציוד כל הזמן כדרך משחק).
זה מהנה, כי העולם יפייפה, התנועה בו חלקה וכי יש איזו פנטזיית כוח מאוד מוצלחת במשחק הזה. אבל זה מאוד רפטטיבי.

עוד שתי נקודות:
- רפטטיבי = ארוך מדי? אני לא ממש מבין למה אתה מתכוון. כאילו כן אם המשחק היה 7 שעות הוא לא היה רפטטיבי כי היית זוכה לעשות כל דבר פעם אחת. אם הוא היה 14 שעות גם כן כנראה שלא. אבל הוא 100 שעות, אז הוא רפטטיבי. זה לא "או זה או זה". שוב, אני לא אומר שהוא רפטטיבי אז הוא לא שווה את ה100 שעות שלו, אני אומר שהוא מהנה ל100 שעות מאוד רפטטיביות. והוא מאוד רפטטיבי, פשוט כך. כל הלופ שלו בנוי על אותם דברים שוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם, ושוב פעם. אני לא אומר שלא נהנתי, אבל הוא המקביל לסרט פופקורן - כמה המוח שלך היה דלוק תוך כדי משחק מאז השעה ה20? לא הרבה כי כל דבר שעשית במשחק אתה כבר יודע לעשות כי כבר עשית.
הוויצ'ר 3 אגב פותר את זה בצורה מאוד פשוטה - קונטקסט עלילתי לכל פעולה והשלכות אמיתיות להרבה מאותן פעולות. הוא אולי גם כן רפטטיבי מהבחינה הזו שנדיר לעשות משהו חדש מבחינת הסתכלות קרה על הגיימפלי, למעשה יש בו הרבה פחות מאודיסי מבחינת עשיית גיימפלי, אבל המוח שלך כביכול נשאר דלוק, ואתה תמיד שומר על עניין לראות מה כן יהיה מעבר לפינה בזכות הקונטקסט העלילתי הרחב שממלא כל פינה במשחק. והקונטקסו העלילתי הזה כמובן כן משתנה, וכמובן שהוא מאוד מוצלח - עליו קם ונפל המשחק.
גם באודיסי כמובן יש סיפור וNPC שנותנים קונטקסט למשימות, אבל בבירור זה משני בטירוף גם בשביל המפתחים, לעומת המצב בוויצ'ר. על כל משימה שמתגמלת את העניין שהשקעת בקונטקסט העלילתי שלה יש 10 שלא, וזה בלשון המעטה.

-לא ראיתי את הבוסים בשעות הראשונות אז הוא לא רפטטיבי? אני לא מבין את זה גם כן. יש קרבות בוס (בין אם מעניינים כמו המפלצות או סתמיים וממוחזרים כמו הקרבות בארנה והמרסנריס), אבל יש את זה בהמון משחקים. גם אם השעה האחרונה של המשחק הייתה משחק פונג בין זאוס להדס זה לא אומר שהמשחק לא רפטטיבי כי זו פעולה שלא ראיתי. ה99 שעות שהובילו לאותו משחק פונג בין האלים היו רפטטיביות והן מה שמייצג את המשחק.

סיימתי את FF7 בסופ"ש ויש לי כמה דברים להגיד אליו 😃

קודם כל אני מגיע ממקום של מישהו שבתור ילד זה היה המשחק הכי אהוב עליו בפער, הוא במידה רבה מה שגרם לי להתאהב בגיימינג, ככה שמן הסתם יש לי פרספקטיבה מאוד מסויימת.
אבל נתחיל באמירה נחרצת - זה המשחק המודרני הכי טוב של סקוור והמשחק שאישית הכי אהבתי מאז פפ9 בקלות. בהתחשב בתהליך פיתוח הבעייתי, החלפת מפתחת אחרי שנתיים, הבמאי שלא ידע שהוא עובד על המשחק אחרי שכבר הכריזו עליו וההיסטוריה הכללית של סקוור, זה באמת יכל להיות הרבה יותר גרוע.

זה לקח קצת זמן אבל ככל שהמשחק נפתח התרשמתי יותר ויותר מהמערכות גיימפלי, הם המשיכו את הקו האקשני של פפ15 אבל עם גיימפלי טקטי ואקשן עם קצת יותר עומק אבל גם כזה שפשוט מרגיש מהודק יותר.
ה ai של הקבוצה שלך דווקא די מפגר, הם לא עושים יותר מידי וזה כביכול מוזר כי כבר בפפ12 הם עשו אותם פי מאה יותר חכמים, אבל בשלב מסויים נפל לי האסימון שככה הם בעצם מכריחים אותך להחליף כל הזמן בין הדמויות וברגע שאתה עושה את המעברים בינהם באופן טבעי נוצר קליק והתחלתי ממש לחבב את הגיימפלי. וזה לא שאתה משחק בגרסאות טיפה שונות של אותה הדמות, כל אחת מהארבע דמויות שאתה שולט בהם מרגישה שונה וכולם טובות, גם הדמויות range באופן מפתיע. המערכת materia מהמשחק המקורי סה"כ עדיין טובה גם בפורמט החדש (חוץ מזה שלא נותנים לך להחליף באמצע קרב) אבל בעיקר אפשר לזהות בה פוטנציאל גדול למשחקים הבאים, אני מרגיש שמבחינת קומבינציות שאפשר לשלב זה היה ממש על קצה המזלג. גם המערכת של הנשקים שנותנת לך את האפשרות ללמוד את היכולות של כל נשק גם אחרי שאתה מחליף אותו היא סבבה לגמרי, למרות שיש משהו להגיד על כך שאתה מוצא נשק חדש ולא בהכרח רוצה להישאר איתו מעבר ללמידת היכולת כי הוא לא במובהק חזק יותר וכולם יכולים להשתדרג במסלול שלהם, שזה מאוד דארק סולסי אמנם, אבל לא בטוח שאני אוהב את זה במשחק כמו פיינל פנטזי.

בגלל המעבר ממשחק פס1 למשחק פס4 הם היו צריכים להתחשב גם ברזולוציות של גיאוגרפיה הרי אתה לא יכול לעבור בתוך זמן קצר מאיזור לאיזור כמו במשחק המקורי בעיר שלפחות מנסה לתת תחושה שהיא מאוד גדולה, זה פשוט לא יכול לעבוד באותה צורה במשחק מודרני ולכן אני לא מסכים שמדובר בהכרח בפילרים כמו שזה המקבילה המודרנית ההגיונית של מעבר ממסך מרונדר אחד לשני שפשוט מכיל הרבה יותר. הביוב או האיזור עם הרכבות וכו' הם בעצם סוג של dungeons/שלבים וזה סופר הגיוני שחושבים על זה, הרי באיזורים כאלה היו כל הקרבות האקראיים במשחק המקורי. הבעיה שהם פשוט לא מעוצבים מאוד טוב, מי יותר מי פחות, הם לפעמים מרגישים כמעט כמו משחק פס2 במובן הזה, כמו השלבים ב dmc 5 שמרגישים מעידן אחר. הכל מאוד לינארי וצר וגם שיש דרכים מצטלבות וניסיון לעשות קיצורי דרך הם לא עושים את זה טוב במיוחד, ואז אתה נזכר שבגדול זה הצוות של פפ13 וזאת התחמושת שלהם. אבל המבוכים ברימייק בכל זאת יותר מפותלים ואנכיים והקונטקסט שבו האירועים מתרחשים הרבה יותר מעניין ומגוון שזה מספיק בשביל בכל זאת לעשות את ההבדל.

מה שהם כן קלעו די בול, מעל הציפיות לדעתי, אלה הדמויות, התחושת מקום והאווירה הכללית. למרות הטקסטורות פס1 המשונות סה"כ מדובר במשחק מאוד מספק ויזואלית, איך שהם דמיינו את מידגאר מחדש פשוט מחזק בעיני את התחושה שזה אולי ה location הכי טוב בגיימינג. זה כל כך מעניין לראות איך לוקחים פרטים ויזואלים ממשחק עם מפות מרונדרות מראש ובונים מהם סביבות תלת מימדיות שרוב הזמן מצליחות לתת לך את ההרגשה שאתה נמצא באותו עולם. אני גם מאוד מעריך את ההשלמות שהם עושים לך לדימיון, עצם זה שבזמן שאני בסלאמס אני פשוט יכול להרים את המצלמה ולראות את הפיצה מעל הראש בכל שלב או לחלופין לראות מלמעלה את הטבעת התחתונה, אלה דברים שלא ממש ראית במשחק המקורי מטבע הדברים. בכלל זה מרגיש כמו עולם שחיים בו, לא רק תפאורה. מהפרטים הקטנים לגדולים, ניכר שהצוות שעבד על המשחק מכיר ואוהב את פפ7.
יש פה ושם יציאות מעפנות שמזכירות שמדובר בסקוור-אניקס ולא סקוורסופט אבל הכתיבה ברוב המשחק כל כך הרבה יותר טוב לדעתי מכל מה שהם עשו מאז שהם התחילו לדובב משחקים, ברגעים הטובים זה גם פשוט טוב באופן כללי. בניגוד להרבה מהדברים שהם עשו עם פפ7 אחרי המשחק המקורי בכל הספינאופים והסרטים השונים, הרימייק שומר על הטון ההומוריסטי והמוזר והמקסים של המשחק המקורי ויותר מפעם אחת צחקתי בקול וסה"כ הוייב הכללי והתרגום של האישיות של הבובות לגו ההם משנות התשעים עובד ממש טוב ואתה מרגיש שיש לדמויות אנימה המוקצנות האלה נשמה. אבל מה שהכי קנה אותי זה הדברים הקטנים, איך הם לקחו איזה npc שולי לחלוטין עם כמה שורות דיאלוג מהמשחק המקורי והרכיבו את הסיפור הקטן שלו בצורה כל כך אינטילגנטית, או איזה אויב רנדומלי שהוא כ"כ מגוחך אפילו ביחס ל jrpg בשנות ה 90 שהוא הפך ל meme שאף אחד לא האמין שהם יכניסו לרימייק מודרני, אז הם לקחו אותו והפכו אותו לבוס מטורף ונתנו לו במה גדולה בסיטואציה הכי אובר דה טופ שאפשר לדמיין. בקיצור, נהדר.
יש כל כך הרבה רפרנסים, איסטר-אגס וקריצות בכל פינה שזה פשוט תענוג. חוץ מאיזה סצינה אופציונלית במשחק המקורי שיש מצב שמרמזת על אורגיה/אונס קבוצתי שקלאוד עובר על ידי חבורה של בודי בילדרים שכנראה טוב שהם לא הכניסו לרימייק.. יש שם בערך הכל, מוזר ככל שיהיה. הדבר היחיד שהפריע לי במובן הזה הוא שחוץ ממה שמחייב הסיפור הראשי הם לא נותנים לך להיכנס לבתים ב"ערים", כאילו איך אתה יכול לעשות רימייק ל jrpg משנות ה 90 בלי לתת לנו לפלוש לבתים של אנשים ולחטט להם במגירות? ביזיון😃

זה די מובן מאליו בהתחשב במשחק המקורי אבל הפס קול אדיר, יש כ"כ הרבה טרקים טובים ובכלל המון טרקים. הוא גם דינמי, המוזיקה משתנה בהתאם לאם אתה בתוך או מחוץ לקרבות בלי לחתוך לקטע חדש בצורה די מרשימה, או שאתה עובר לאיזורים שונים בוול מרקט והמוזיקה משתנה למיקס אחר עם כלים שונים אבל שומרת על הקצב המקורי. מעבר לכל האלבומים עם הרימקסים שאתה אוסף וכו' (חבל שלא נתנו לך דיסקמן לשמוע אותם כמו ב mgs v) הם מבינים כנראה שהרבה מהנוסטלגיה והאהבה של אנשים למשחק הזה קשורה דווקא במוזיקה הכ"כ זכורה הזאת ולכן קצת חבל לי שהם די ויתרו לחלוטין על הסינת'יסייזר ולפעמים זה הרגיש שהם מתאמצים מידי לשנות ועושים מינימלזציה מוחלטת למלודיות המקוריות שאיפשהו מתחבאות שם בתוך המיקס, אבל אני מניח שהם רצו להשאיר חותם חדש ולא רק להעתיק את העבודה של אואמטסו, בגלל זה גם יש המון טרקים חדשים לחלוטין. מצאתי בהקשר הזה איסטר אגג נחמד שאפילו ign לא עלו עליו - בבניין של שינרה הם החליפו את המוזיקה המקורית אבל אם אתה כמוני ואוהב לחטט בכל פינה ומחליט לחזור אחורה בשלב משום מה, אז הטרק מתחלף והמוזיקה הישנה מהמשחק המקורי מתחילה לנגן, שזה טאצ' ממש נחמד.

אי אפשר לדבר על כמה אספקטים מהותיים במשחק בלי ספויילרים אבל ברמה הבסיסית הסיפור הוא בגדול הסיפור מבחינת התרחישים, מלבד פרק ארבע שהוא חדש לחלוטין ועוד איזה פרק שהם החליפו מקטע שהיה במשחק המקורי אבל שירת בדיוק אותה מטרה, כל התוספות והשינויים והדברים הצדדיים בנויים בעיקר על החוט העלילתי המקורי ככה שבגדול זה כן הסיפור במידגאר. בוא נגיד שממש לא אהבתי הכל, אבל עצם זה שמדובר בחוויה כל כך עמוסה ודחוסה עם כ"כ הרבה אירועים ודמויות שמרגישים מעל ומעבר למשחק שלם בעיקר גורם לך לחשוב כמה זה היה מיוחד בזמנו לשחק בפפ7 ולסיים את החלק של מידגאר, לחשוב שאתה עומד לסיים את המשחק ואז לגלות שהוא רק מתחיל ועוד לא ראית כלום.. לא עושים משחקים כאלה היום, אי אפשר גם.

זה משחק מיוחד,גם כמישהו חדש לסדרה זה ברור שרמת ההשקעה בו ובניית העולם והדמויות היא לא משהו שהיית מצפה מ-JRPG טיפוסי,בטח לא מסקוור.
לגבי הסוף...

אגב, מישהו נלחם ב summon הסודי? מסתבר שיש אחד כזה שלא הצלחתי לפתוח.. כמו גם כמה בוסים חדשים ב VR אחרי שאתה מסיים את המשחק. בכלל ב hard mode נשמע שיש גם לבוסים הרגילים מובים חדשים, מה שגורם לי להתבאס קצת שזאת לא הייתה אופציה מהתחלה.

זה ממש מעט קרבות בVR שחייבים לבחור בHard כשמנסים אותם, רק האחרון באמת מביא משהו ממש ממש שווה... וזה בעצם מלחמה נגד 5 בוסים ב״רצף״, 4 מתוכם זה summons, בלי שימוש בItems... כדי לעשות את זה אין טעם לנסות בכלל בלי להיות ברמה 50 עם הציוד הכי מותאם, המאטריות הכי טובות וכו׳... וגם איתן - אני לא הייתי קרוב אפילו. יותר מדי טקטי, ויש מכות שלהם שמחסלות את כל הקבוצה אם לא נזהרים, וזה לא תמיד ממש תלוי בך... בקיצור סופר קשה ויכול ממש לבאס לנסות להלחם איזה חצי שעה ולהכשל באמצע.
זה דורש המון סבלנות ולא נראה לי שאצליח להביא את עצמי לעשות זאת, מה גם שאין לי כל כך סיבה, כי אפילו עם השרשרת שמקבלים כפרס עבור זה - אני לא חושב שאתחיל את המשחק שוב מהתחלה. סיימתי בו הכל חוץ מהקרב הזה.

אבל כן תוכל לקבל את הsummon הנוסף אם תעשה אך כל האתגרים של צ׳אדלי במשחק עצמו. הכי מעצבן זה להביא את כל המטריות הירוקות לMAX, אבל זה לא קשה, סתם טיפה גריינד, ויש מקומות שזה ממש קל ומהר (ממליץ על תחילת פרק 16, עד שמגיעים למדרגות ואז להתחיל שוב מהתחלה, תוך פעמים ספורות תעלה לרמה המקסימלית שלך ושל המאטריות).
הsummon הזה לא הכי הכי קשה ברמה הרגילה (אבל כן תהיה חייב להיות מוכן לקרב טוב טוב) ואם תרצה תוכל פשוט לנסות על הרמה הקלה ולקרוע אותו בשנייה רק כדי לקבל אותו 😃

זה בדיוק מה שהיה חסר לי, להביא את כל המטריות ל MAX, חוץ מזה עשיתי את כל המשימות של הילד המוזר😃

הבעיה שלי עם Hard במשחק הזה, במעט שכן ניסיתי, זה שהרבה מאוד פעמים צריך להתאים את כל הציוד מחדש עבור קרבות ספציפיים, אחרת אפילו קרבות פשוטים יחסית נהיים ממש ממש קשים. ומאחר והם משום מה לא נתנו אופציה נוחה לבחור כמה בילדים שניתן להחליף בשנייה, אלא לעשות הכל ידנית - זה ממש הופך להיות יותר כמו משחק ניהול משאבים ופחות משחק אקשן זורם.
יש יהיה פאץ׳ אחד ויחיד למשחק הזה - כדאי שזה יהיה הדבר היחיד בו 😃

תענוג עכשיו עם גיים פאס... ביומיים האחרונים - גירס טקטיקס, Moving Out וסטריטס אוף רייג' שגם הכי טהרנים עפים עליו. ויש גם יאקוזה וכאלה.

אם כבר גיימפאס, אני עדין באמצע אורי, המשחק הזה הוא באמת מאסטרפיס.

עד כמה שמשחק שמרני וממוחזר יכול להיות מאסטרפיס. רובו של אורי החדש מרגיש כמו רימייק של הראשון, רוב הכוחות והפאזלים הם כמעט קופי פייסט ממנו.

חרשתי על מרוול ספידרמן בזמן האחרון
עברתי אותו -סיכום המשחק טוב אבל תקעו הרבה חלקי פילרים
וגם יש מפת מישחק מאוד קטנה יחסית לסופר גיבור כמו ספידרמן

בעניין הפילרים-לדוגמה המפה מחולקת לכמה אזורים
באזור רגיל עם רוצים לעשות 100 אחוז , יש 4x5
קרבות או משימות פשוטות שחוזרים על עצמם
תכפילו את זה בכמה אזורים וזה יותר ממאה קרבות כאלו

דברים כמו להציל מישהו שכנופיה תוקפת אותו
ללכוד כנופיה שבורחת במכונית , דברים כאלו
.המשימות העיקריות טובות , ויש הרבה חלקי דיבוב ממש מוצלחים
בסופו של יום בלי פילרים המשחק טוב מאוד
עם פילרים הוא בינוני

מעבר לזה התחלתי את הdlc של המשחק
יש לי את שלושתם, אני רק בהתחלה של הdlc וזה מוסיף סיפורי צד שזה מאוד נחמד

אבל אתה לא חייב לעשות את הפילרים. אני גם משחק בו כרגע (70% פנימה). משחק טוב ומהנה סה״כ, קצת קל מדי (על רמת הקושי האחרונה).

לאחרונה חזרתי למריו אודסי, השארתי את המשחק בצד בדיוק כשהגעתי לעולם האחרון. אז בדיעבד זה העולם אחד לפני אחרון, ודווקא שני העולמות האחרונים ממש מעולים, מהטובים של המשחק. לא ציפיתי שהמשחק ינסה לעשות קליימקס אקשני מתוסרט בסיומת, זה היה כיוון ממש מעניין.

ואז, אחרי שסיימתי אותו, כבר נפתחו לי שני עולמות חדשים (אחד מהם נוסטלגיה לפרצוף ברמות אחרות!) ונראה שככל שאוספים עוד ירחים, כך נפתחים עוד עולמות. בנוסף לזה בכל עולם שכבר הייתי נפתח אתגר בלונים של לואיג׳י והתווספו עשרות ירחים חדשים. אלוהים, כמה תוכן יש במשחק הזה?

עידן, ראיתי שגם אתה הגעת לעולם פוסט המשחק, ראיתי אותך בדרוגים של המירוץ שם 😃

חח וואלה
נראה לי שדי עשיתי הכל במשחק הזה, וכן יש כמה הפתעות שוות בפוסט גיים 😃

שיחקתי קצת בStreets of Rage 4
האמת שלא מאוד נהנתי, והמשחק לא קל לבד.
אני מנחש שהרבה יותר כיף עם חבר על הספה או מרחוק...