האפליה היא אכן גם כלפי אנשים שדוגלים בפוליגמיה או א-מיניות, אבל בסופו של דבר הגדרת הנישואין או ניוונה לא רלוונטי כי מדובר בהסכם חברתי שמשתנה עם השנים (הרי פעם פוליגמיה היתה חלק מהגדרת הנישואין). הדבר היחיד שמשנה הוא השוואת הזכויות, באופן שבו הטבה שמדינה נותנת על בסיס שהוא בתכלס חוזי או תבוטל או תהיה אחידה - בלי להפלות את הצדדים בחוזה. כל עוד זה לא קורה מדובר באפליה שמנוגדת לעקרונות
אז אתה מסכים שיש אפליה נגד א-מיניים וגם נגד פוליגמיים, אתה טוען שזה לא רלוונטי כי ההגדרה משתנה עם השנים, ויחד עם זאת אתה דורש שתהיה אחידות וחוסר אפליה. אני לא מבין איך שלושת הטיעונים האלה יכולים להתקיים יחד. אם אתה דורש שוויון מוחלט, אתה חייב לאפשר גם לפוליגמיים להתחתן. אם כל עניין האפליה "לא רלוונטי" כי מדובר בהסכם משתנה, אז מה משמעות האחידות שאתה מדבר עליה?
לטעון ששהבסיס ללאום היהודי הוא הדת היהודית זה כבר היגיון מעגלי שגם לא כל כך תקף היום (אנשים שאינם חלק מהדת היהודית נחשבים ליהודים לפי סעיף הלאום של משרד הפנים)... באותה מידה אפשר לטעון במעגליות שהבסיס ללאום העברי זה השושלת העברית ואז לקבע את מדינת ישראל כמדינת הלאום העברי. אבל מדינת ישראל היא כבר עובדה קיימת ובסופו של דבר הלאום של אזרח המדינה (כלפי העולם) הוא ישראלי - לא יהודי.
את חוק השבות אתה יכול בלי קשר להצדיק מטעמי הגדרת המדינה (למשל השאירו על כנו גם בלי שישראל תהיה מדינת לאום, או בלי שהלאום יוגדר כאתנו-דתי - מדינת לאום היא גם ככה רעיון שקורס), אתה יכול לצמצם (למשל לכך שחוק השבות לא יוענק אוטומטית במסגרת גיור סלקטיבי), אתה יכול להרחיב (למשל שיכלול גם צאצאים מאומצים של ישראלים שירדו מהארץ והמירו את דתם) ואתה יכול לבטל. גם פה מדובר בסופו של דבר רק בהסכם חברתי, והודו למשל לא צריכה להגדיר חוק שבות בשביל להיות מדינת החסות של הדת ההינדית.
אתה יכול להתחכם וללכת סחור סחור כמה שתרצה, זה לא משנה את העובדה שהמורשת היהודית, המנהגים היהודיים והחגים היהודיים מבוססים כולם על הדת היהודית. הדת היהודית היא העוגן של הלאום היהודי. אם אתה טוען שמדינת ישראל לא צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי אלא מדינת כל אזרחיה, אז אין לך שום הצדקה לקיומו של חוק מפלה כמו חוק השבות. אתה הרי אוהב אחידות, לא?
פה הכשל התפיסתי לדעתי: אין דבר כזה "מרחבים ציבוריים שלהם". מרחב יכול להיות או פרטי "שלהם", או ציבורי של כולם. וכשמרחב מסוים מוגדר כציבורי (וגם ממומן בכספי ציבור) אז כל הפקעה שלו מהציבור והפיכתו ל"שלהם" - זה אקט הכפיה היחיד בסיפור הזה.
למיטב ידיעתי אין שום סעיף בבג"צ שמונע מדתיים לממן שירות הסעות פרטי שלא נשען על חברה ציבורית ועוד כזו שמקבלת סובסידיה מהציבור. שהחרדים יתחילו להילחם על הפרטה מוחלטת של התחבורה הציבורית ואז נדבר.
לא, הכפייה היא שלא ניתן להפריט את המרחבים הציבוריים. מאחר והפרטה היא הפיתרון הרצוי, צריך לשאוף לפיתרון הקרוב ביותר להפרטה. הפיתרון הוא קביעת החוקים ברמה המקומית ביותר.
לגבי שירות הסעות פרטי - אני לא מבין מה הקשר. דן ואגד רוצות לספק שירות מסוים ללקוחות, המדינה מונעת אותו בגלל חשש לאפליה. בשוק חופשי אמיתי זכותו של כל אחד להפלות את מי שבא לו וכמה שבא לו. זכותי לעשות ברכוש הפרטי שלי כרצוני. ואז מה אם יש סובסידיה? גם החרדים משלמים את הסובסידיה הזאת, והקול שלהם (שדורש שנשים ישבו מאחור) לא נחות מהקול שלך (שדורש שנשים ישבו איפה שבא להן).