נושא ה-ppוליטיקה הרשמי

אני כמובן מסכים שיש פה מדרון חלקלק, שהאכיפה של החוק לא צריכה להביא למצב שנגמרו לבן אדם החיים על קש טפשי ושהמדינה לא צריכה להתערב לאנשים יותר מדי בחיים. אבל:
1) אני מדבר פה על מקרה ספציפי, חוק הקשים. אני חושב שזה תחום שטותי מספיק ומצד שני מזהם מספיק בשביל שהחוק הזה יהיה מוצדק (כמובן בלי ענישה מטורפת כמו כלא וכמובן שאם עסק המשיך להשתמש בפלסטיק לא לזרוק לו קנסות של 2 מליון דולר על הראש, אלה אם זה מגה תאגיד כמו מקדונלדס כמובן).
2) חוקים של מדינות הם פחות או יותר הדבר היחיד שבאמת עובד בתחום שימור הסביבה. אני לגמרי איש השוק החופשי, אבל לצערי השוק החופשי פועל למקסם חופש ורווחים, לא לשמר עצים או איכות אויר. כלומר אני לא חובב גדול של חוקים מהמדינה, אבל זה תחום שפשוט חייב את זה. וכן, מן הסתם חידושים טכנולוגים שמגיעים מחברות מסחריות יכול לשפר את מצב איכות הסביבה, אבל זה רק חלק אחד בפאזל.

בנושא סין והמזרח, מן הסתם אם תאסור קשים בשתי מדינות בתוך ארה"ב אז בעיית הפלסטיק לא תעלם, זה שבריר האחוז מהבעיה. כדי לפתור בעיות כאלה ברמה העולמית, צריך הסכמה של מאות מדינות כמו בועידת טורונטו בשנות ה-80.

שוב, השוק החופשי כן משמר עצים ואיכות אוויר אם אתה מבין מה זה שוק חופשי (שמירה על זכויות קניין). לגבי המקרה הספציפי - כן, כל חוק מטפל ב״מקרה ספציפי״. התוצאה אחרי עשרות שנים של רגולציה היא בלתי נסבלת.

השוק החופשי לא משמר עצים או אוקיאנוסים כי השוק החופשי שאתה מדבר עליו הוא פנטזיה לא קיימת וכל עוד הוא לא 1000% חופשי, מצב שלעולם לא יהיה ואני די בטוח שגם אף אחד פה לא רוצה את המצב הזה, זה לא באמת עובד.

הוא לא צריך להיות 100% חופשי בשביל לפתור את הבעיות האלה.

הוא כן, כי כדי שתפתור את בעיית זיהום האוקיינוס, אתה צריך שיהיה לאוקיינוס בעלים שיתלונן. מעבר לזה ברור לכולנו שזה בולשיט כי זאת מערכת שלעולם לא תעבוד, זה עולם דמיוני שלא פועל על פי חוקי העולם האמיתי. חופש רגולטורי הוא מודל כלכלי ופילוסופי לחופש האדם, הוא לא מטפל בזיהום הסביבה בדיוק כמו שהוא לא מטפל בעוד כמה נושאים חשובים אחרים.

אני מאוד בעד הקטע של בעלות פרטית גם באוקיינוס, זה נושא מורכב אבל עם חשיבה אחראית מאחוריו (למשל להגביל או לפצל שטחים כך שלא יהיה בעלים אחד על שטח אחיד גדול מספיק כדי לעשות בו כרצונו, למרות שיש זרמים וזה).
זה בהחלט אפשרי ולדעתי בכל מקרה יהיה הרבה יותר טוב מאשר המצב כיום, עם הרתעה הרבה יותר אפקטיבית (בין היתר כי לפקח על כל האוקיינוס כולו זה בלתי אפשרי ללא עלות בלתי אפשרית, אבל אנשים פרטיים כן יוכלו תאורטית לפקח בעצמם על שטחים שלהם). זה קצת כמו ההבדל בין זה שעסקים ותאגידים כן זורקים את הפסולת שלהם בשטחים ״ציבוריים״ אבל לא פרטיים...
אבל כאמור זה נושא מאוד מאוד מורכב, לא בטוח שנוכל להכנס אליו מבלי מגילות ארוכות בטירוף על פני 20 עמודים נוספים פה.

מי יהיה בעלים של 4 דונם אוקינוס רנדומאלי שנמצא 1500 קילומטר מהיבשת הקרובה? למה שמישהו יקנה את זה? למי הוא בכלל ישלם כדי לקנות את זה? מי אמר ש90% משטח הים לא ישאר ללא בעלים (הרי יש פי 2.5 יותר שטח ים מיבשה וגם ביבשה רוב השטח הוא ציבורי) ואם כך מה גורלו?

כל פעם שאני שומע ליברטריאן מדבר על הנושא הזה אני רואה אדם שנשמע הזוי יותר מהחבר׳ה של פרוייקט ונוס. זה כאילו אנשים מסרבים להכיר בעובדה שאין פיתרון קסם להכל, אין נוסחה בודדת שתציל את הכלכלה, תביא שלום עולמי, תציל את האוקיאנוסים ועל הדרך גם תביא לכל אדם חד קרן חינם.

כמו בכל נושא מסובך, יש צורך בהרבה אלמנטים משיטות שונות כדי להגיע למשהו טוב באמת. אני לגמרי בצד הליברטריאני 85% מהזמן, אבל צריך להכיר בעובדה שמדובר בשיטה כלכלית מצויינת אבל לא בפיתרון כלבו לכל בעיה שהאנושות אי פעם נתקלה בה.

מתנצל שאני חוזר אחורה ל2 בלילה, היה לי יום טיפה עמוס מהרגיל.

מדידות בפנים:
https://reason.com/blog/2018/07/12/starbucks-straw-ban-will-see-the-company
כשאתה לוקח משהו כמו קשית, שמבוססת על חתך עגול (שהוא החזק ביותר מבחינה פיזיקלית) ועברה שנים של אופטימיזציות במטרה לקבל מקסימום חוזק מכני מול מינימום מחיר (שתלוי ביחס ישר לכמות חומר) ואז מחליף אותה במשהו אחר בגלל אופנה או רגולציה, אתה תמיד תשלם על זה. משום שסטארבקס לא יכולה להרשות לעצמה שהמשקה ישפך על הלקוחות, התשלום חייב להיות בכמות חומר. באקדמיה היה מי שהגדיר את זה כ"חוק שימור הנאחס".
אז לא, זה לא הגיג רנדומלי שנחמד לי להגיד.

לעניין סיאטל, פה אתה חוטא ב"ניחושים רנדומליים שנחמד לך להגיד"... החוק קיים כבר עשור רק שהוא לא נאכף על קשיות משום שלא היה תחליף ראוי. הקמפיין הפרסומי שנערך בשנה שעברה (והוכתר בהצלחה מבחינת המארגנים) לא היה קשור לבחינה של החוק כי הם התריעו עוד לפניו שב2018 הם יחילו את החוק על קשיות (https://www.seattletimes.com/seattle-news/the-last-straw-seattle-will-say-goodbye-to-plastic-straws-utensils-with-upcoming-ban/).
בתחילת החודש הזה, האיסור על קשיות נכנס למסגרת של אכיפה אבל במקביל העירייה מסרה שאין לה כוונה אמיתית לקנוס על זה אלא בעיקר לעורר מודעות. כמו שרשמתי מקודם, זה הרבה יותר הגיוני בעיני מחוק "הקשית לאלקטרז" של סן פרנסיסקו אבל בהעדר תחליף ראוי, זה משחק בקקי.
לעניין קשיות הניר הבריטיות, אין לי שום התנגדות אם יסתבר שזה פתרון סביר אבל יש לי הרבה סימני שאלה בהנתן שניר סופג מים, העמידות שלו נמוכה, הוא חלש מכנית, הוא חייב לעבור טיפולים בחומרים פלסטיים כדי להתחיל להיות שימושי (דוגמת כוסות הניר בקפיטריות) ובסופו של דבר, גם במצב הבלתי סביר שבו יהיו לשאלות האלה תשובות מצוינות, זו תהיה בחירה בין הצבים המסכנים באוקינוס לבין יערות הגשם והצבים המסכנים באמזונס. זה משחק בקקי.

אני לא טוען שזה פתרון קסם אלא שזה הרבה יותר טוב מהמצב כיום - שכולם מצפצפים על החוק והקנסות מגוחכים ותמיד ימשיכו להיות מגוחכים כי לאף אחד לא באמת אכפת כי זה לא שייך לאף אחד.
חלק יקנו שטח והרבה חלקים יהיו בבעלות ארגונים התנדבותיים כאלה ואחרים... כמובן שזה לא אותו הדבר, אבל ידעת שסנטרל פארק ממומן 75% על ידי קרן פרטית? מדובר בעשרות מליוני דולרים בכל שנה, איזור הנדלן הכי מבוקש בעולם כולו והוא קיים בעיקר בזכות אנשים שאכפת להם. מן הסתם דונם (או איך שלא תמדוד את השטח בים) באמצע האוקיינוס לא יהיה שווה אלפית מדונם במרכז מנהטן, אבל הרעיון הוא שתהיה בעלות פרטית, אפילו אם לזמן מוגבל, על שטחים בים, ולאנשים האלה כן יהיה אכפת מה שקורה שם. שוב, זה מורכב מאוד ואפשר פשוט לנפנף ולהגיד ״לא יכול להיות!״ אבל זה עדיין בעיניי חלופה טובה בהרבה ממה שקורה כיום ולנסות פתאום להוציא כל מני דברים קטנים שאנחנו נהנים להשתמש בהם בזמן ש-99.99% עדיין חוקי לא יציל שום ים, אלא רק יגרום לכמה אנשים להרגיש טוב עם עצמם שהם עושים משהו, כשבפועל הם שמים פלסטר על גידול סרטני וברור שהפתרון לא יגיע משום רגולציה ושום איסור, אלא רק על ידי פיתוחים טכנולוגיים חדשים.

כמה אנקדוטות על זיהום סביבה וחקיקה
1. ככה נראה קש ידידותי לסביבה בסטארבקס:
https://scontent-frt3-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-0/p403x403/37791117_10156716785725086_5777506692803592192_n.jpg?_nc_cat=0&oh=809ca5a256682cab4ee09ccedd556962&oe=5C062ADD
במקום לצפות קש פלסטיק בנייר, עברו לצפות קש נייר בפלסטיק.

2. אחרי הנהירה להיפטר משקיות פלסטיק, שלל מחקרים בינלאומיים ניסו לבדוק את ההשפעה הסביבתית הכוללת (אנרגיה וזיהום ביצור, במחזור, ובהטמנה) של שקיות מחומרים שונים. בדיעבד מסתבר שדווקא שקיות נייר ובד הם המזהמים הגדולים ביותר (במקרה של שקיות עם כותנה, צריך להשתמש בהן עשרות אלפי פעמים עד שהן מתחילות להחזיר את הנזק הסביבתי בהשוואה לפלסטיק), הנה המחקר האחרון והמקיף ביותר מדנמרק:
https://www2.mst.dk/Udgiv/publications/2018/02/978-87-93614-73-4.pdf

3. במקרה של תעשיית הנייר, התעשייה (הקפיטליסטית) באמזונס כבר עברה לנקודה שבה היא שותלת בפועל יותר עצים ממה שהיא כורתת כי זה בסופו של דבר אינטרס עסקי שלה בטווח הארוך. המצב הזה משתנה גם במקומות ותעשיות קצת פחות קפיטליסטיים בעולם - בזכות לחץ מצד הלקוחות הכן קפיטליסטיים שלא רוצים לראות את העלויות שלהם נוסקות בטווח הארוך ולא בגלל חקיקה. זו דוגמא שממחישה הכי טוב איך השוק כן עובד.

4. בנימה שקצת יותר קרובה לתחום שלנו, אפשר להיזכר איך באמצע העשור הקודם האיחוד האירופי החליט להטיל מגבלות על שימוש בעופרת ברכיבים אלקטרוניים (וזה למרות שבארה"ב בדיקות שנערכו הראו שרכיבים lead free לא היו עדיפים לסביבה). מיקרוסופט וסוני נאלצו לעבור בצורה חפוזה מידי לפתרונות lead-free soldering ב-Xbox 360 וב-PS3 וזה בסופו של דבר מה שהוביל למליוני קונסולות תקולות ולעלויות של מיליארדים (פלוס הרבה פסולת אלקטרונית).
אם מישהו חושב בטעות שהעלויות ה"ירוקות" מסתכמות בשני סנט פה ושני סנט שם, יש לי קונסולה תקולה ב-400$ למכור לו.

5. פחות קשור לסביבה ויותר לחקיקה הפסיכית בקליפורניה, אבל זה ללא ספק סרטון חובה:
http://www.cc.com/video-clips/92zhpo/the-daily-show-with-jon-stewart-san-francisco-s-happy-meal-ban

חחח העטיפות האלה מפלסטיק... זה פרייסלס.

וגם הקטע מג'ון סטיוארט מצויין. המחוקקים של סן פרנסיסקו הם בדיחות מהלכות...

למען ההגינות, כנראה שבעטיפה יש פחות פלסטיק מהקשים (אם הם היו מפלסטיק). גם כנראה שהעטיפות ימצאו את דרכן לים בסבירות נמוכה ביחס לקשים. גם לא ברור לי למה יש כ״כ מעט קשים בכל אריזה - זה נראה כאילו כל קש ארוז בנפרד. כנראה שזה לא יהיה המצב כשהחוק יכנס לתוקף. ובכלל, מי אמר שהקשים מפלסטיק לא ארוזים גם הם בניילון מפלסטיק? ולמרות הכל, נקודה טובה.

אני אגיב באריכות על כל מה שהלך פה מאוחר יותר אבל ספציפית בנושא אריזות הקשים, כתוב מעליהם ״one earth, many sips״, כלומר כנראה שזה קש רב פעמי ולא חד פעמי. קצת כמו הכתבה בverge על זה שכדורי הפלסטיק שמשתמשים בהם לכסות מאגרים בקליפורניה חוסכים 94 מליון קוב מים מאידוי שמש אבל היצור שלהם צרך 110 מליון קוב. מה שהם שכחו להגיד, או לא טרחו לקרא את המאמר המקורי, הוא שהכדורים חוסכו 94 מליון מים עד היום, כלומר שנתיים וחצי. עוד רגע מגיעים לנקודת השוויון ומשם זה נטו רווח של מים. הדברים האלה הם לרוב קליק בייט נחמד, אבל תהיו בטוחים שמי שעצב את המוצרים הללו התעמק בהם טיפה יותר מבלוגר שבדק משהו באינטרנט במשך שעתיים.

טוב, חזרתי. עברתי דירה ולכן נעלמתי לכמה ימים.

קראתי מה שנכתב פה בינתיים וזה מה שיש לי להגיד בקשר לקניין פרטי כתשובה לבעיות זיהום הסביבה

רגע רגע לא הבנתי. חשבתי שתומכי שוק חופשי דוגלים בהפחתת הרגולציה. מה זה פתאום הדיבורים האלה על חוקים שמגבילים זיהום אוויר?
חוץ מזה, חוקים לשמירת הסביבה לא נחקקו בשביל לשמור על זכות הקניין. זה פשוט לא נכון. החוקים האלה נועדו לשמור על בריאות הציבור. יתרה מזאת, החוקים האלה לפעמים מגבילים את זכות הקניין. למשל חוק איסור עישון חל גם על מקומות שיכולים להיות בבעלות פרטית (למשל בתי מלון, גני שעשועים, בריכות ציבוריות ועוד)

אוי, כמה בעיות יש עם המשפט הזה:
1) אם בעל היערות הקפיטליסט יחזיק ביער בשביל האינטרס כלכלי, אז התאגיד ישלם לו מספיק כסף בשביל לכרות את העצים. הכל עניין של מה המחיר.
2) מה בכלל מונע מהתאגיד כורת העצים לקנות את היער מלכתחילה? אולי הם יחליטו לנטוע עצים חדשים, ואולי יהיה להם יותר כלכלי לקנות שטחים מיוערים אחרים? אתה בונה יותר מידי על השיקול ארוך הטווח של הנהלת התאגיד. הם לא מחויבים לשמירת הסביבה, רק לשיקול הכלכלי.
אבל אפילו אם תמצא תאגיד עם מחויבות סביבתית או כלכלית לשימור היער. מה יקרה אם התאגיד יפשוט את הרגל? מי מבטיח לך שהבעלים החדשים ייטע עצים? אולי יותר כלכלי לבנות שם בתים?
3) בכלל, יער זה לא אוסף של עצים עם ערך כלכלי. ליער יש ערך סביבתי ותיירותי. אני רוצה לחיות במדינה שבה אני יכול לקחת את המשפחה שלי לטיול ביער.

טוב, רוב התשובה שלי למעלה מתאימה גם לפה. אינטרס כלכלי יכול להשתנות עם הזמן, עסקים פושטים רגל, וכו. אין באמת חשיבה לטווח ארוך מעבר לפיתוח עיסקי ובוודאי שעניין שמירת הסביבה בכלל לא נכנס לשיקולים של בעל העסק. אני למשל לא חושב ששטח שנוטעים בו עצים ואז כורתים אותם ושוב נוטעים וכו נותן את האפקט של שמירת הסביבה כמו שיער אמיתי עושה. זה בכלל לא יער. זה מחסן עצים.

ולעניין הרעיון של לסקין להגנה על זיהום הים באמצעות הפרטה ובעלות פרטית:

אלף כל אני חושב כמו DrKeo שזה לא ישים בכלל. לקנות פיסת ים באמצע האוקינוס בוודאי יעלה אגורות אבל עכשיו צריך ללכת לשם ולהשגיח שלא מזהמים את הקניין הפרטי שלי. צריך לקחת מטוס פרטי (הרי אין טיסה מסחרית לשם) ולטוס ולעבור על השטח וצריך לעשות את זה על בסיס קבוע... זה כבר לא עולה אגורות. אבל נגיד אפילו אם תצליח לעשות את זה. ונגיד תמצא שם ערימות זבל, את מי תתבע? מי הבעלים של הזבל הזה? נגיד תמצא שם קש של סטארבאקס, אז מה? הרי יכול להיות שלקוח של סטארבאקס קנה משקה עם קש הלך לים וזרק. אבל אפילו תצליח איכשהוא להוכיח אחריות של סטארבאקס. מה עכשיו? הם יהיו חייבים לנקות את האוקינוס מכל הקשים שלהם? מה שתצליח לעשות זה להביא את סטארבאקס לפשיטת רגל. הזבל יישאר בים.

חוץ מזה (כמו בעניין היער) מה מונע מסטארבאקס לקנות כמה שטחים בים ולזרוק שם את הזבל שלהם?

אבל הכשל היותר גדול לפי דעתי זה שהפתרון הזה בכלל לא פותר את הבעיה הנכונה. הרעיון בא לפתור את בעית מיקום/איסוף/אחסנת הזבל, לא את ייצורו. החוק שאוסר קשים לא בא לנקות את הים אלא (לנסות) למנוע מעוד זבל להגיע לשם. יכול להיות שהוא לא מצליח בזה, אבל הכוונה נכונה יותר מהפתרון שעוסק במיקום הזבל.

לסיכום, אני חושב שקניין פרטי יכול להיות פתרון מוצלח להרבה בעיות אבל יש לזה גם מגבלות:
1) שמירה על הקניין הפרטי מוטלת ביכולות של בעליו. אלה יכולות להשתנות עם הזמן.
2) כאשר האינטרס של בעל הקניין הוא עיסקי אז "לכל דבר יש מחיר"
3) טווח האחריות של בעל הקניין הוא גבולות השטח שבבעלותו. אין מי שינהל ויפקח על מימוש מדיניות אזורית חוצה גבולות.
אני חושב שבעיות גלובאליות עם השלכות ארוכות טווח מצריכות גוף שיכול לקבוע מדיניות לטווח ארוך (קרי שאינה תלויה במצב כלכלי עכשווי) ויכול גם לכפות את מימוש המדיניות על אנשים וגופים פרטיים שאותם מעניינים רק האינטרסים שלהם שלפעמים אינם חופפים את המדיניות. זה קורה לא רק בנושאי איכות הסביבה. גם בריאות, חינוך וביטחון הם דוגמאות.

באותה מידה אתה יכול לשאול למה תומכי שוק חופשי תומכים ברגולציה נגד גניבות, הונאה או רצח. כמו שאמרתי קודם, שוק חופשי שומר על זכויות קניין. מפעל מזהם מפר את זכות הקניין שלי על הבית שלי והגוף שלי. אין הבדל מהותי בין מפעל שמזהם לי את הבית וגורם לי לסרטן לאדם שפורץ אלי הביתה ומביא לי אגרוף. לכן זאת רגולציה רצויה. ואגב, לא טענתי שהחוקים האלה נחקקו בשביל לשמור על זכויות קניין. טענתי שזה מה שרצוי, לא מה שמצוי.

1. נכון. אם יותר כלכלי לכרות עצים, העצים יכרתו. אבל ככל שיותר עצים יכרתו וההיצע שלהם יקטן, מחיר העצים יעלה, ויהיה משתלם יותר לטעת עצים חדשים. זה מה שקורה כבר היום. כ-85-90% מהנייר בעולם מופק מעצים שניטעו ע״י תעשיית הנייר. יש כאלה שמרחיקים לכת ואומרים: רוצה יותר עצים? תשתמש ביותר נייר.
2. מי שמונע לקנות את היער היא הממשלה. אין כמעט יערות פרטיים בעולם, הם בד״כ מוחזקים על ידי ממשלות, ולכל היותר נותנים זכיונות לחברות פרטיות לשנים ספורות. נכון, החברות לא מחויבות תיאורטית לשמירת הסביבה (אלא אם הממשלה חייבה אותם). אבל מאחר והנכס הרווחי ביותר באותם יערות הם העצים, יש להם אינטרס כלכלי חזק לשמר אותם - בהנחה שהיער הוא נכס שלהם לנצח, ולא כזיכיון, כי בזיכיון האינטרס הוא בדיוק הפוך. ההסתכלות היא כן לטווח הארוך מאחר והיער הוא נכס שמתומחר בשוק החופשי. תגדע את כל העצים? שווי הנכס ירד. לכן התמריץ שלהם הוא לא לכרות יותר מדי ולטעת עצים חדשים במקום הקודמים בשביל לשמור על ערך הנכס. אבל תיאורטית, נכון, שום דבר לא מחייב את זה. אם יתברר שמשתלם יותר לברא את כל היער ולבנות שם בתים, אז זה כנראה מה שיקרה. וגם במקרה הזה הקפיטליסט מונע על ידי יד נעלמה לשרת את העדפות הציבור, שמעדיף בתים במקום עצים.
3. לכל פעולה אנושית יש עלות ותועלת. הדרך היחידה לדעת אם כדאי לבצע פעולה X או Y (לשמר יער במקום לברא אותו, במקרה הזה) היא ע״י מקסום ההפרש בין תועלת לעלות - כלומר מקסום רווח. הקירוב הכי טוב שהאנושות מצאה עד היום לשם כך הוא מנגנון המחירים של שוק חופשי, כלומר מקסום רווח כלכלי. זה לא מושלם, אבל אין שום דבר טוב יותר, ולכן צריך להחיל את מנגנון המחירים הזה - כלומר ליצור שוק חופשי - כמעט על כל משאב בעולם על מנת שמשאבים יוקצו בצורה רציונלית ויעילה.

מספר 3 פשוט לא נכון. אם היית מוסיף את המילה "כלכלית" זה היה נכון. שוק חופשי הוא מנגנון להעצמת הכלכלה עבור כולם, לא איכות הסביבה (וגם לא עוד לא מעט דברים). מאז ומתמיד שמירה על הסביבה דרשה התערבות ממשלתית. הלוואי וזה לא היה נורש, אבל זה נורש.

אגב, רק על הנקודה של נטיעת העצים. העובדה שמישהו דורס יער אמזונס, הורג 1000 מינים ומשמיד עצים וצמחים ממאות זנים (ומי יודע כמה תרופות פספסנו בגלל זה) ואחרי זה שותל ערימות של אקליפטוס או עץ אורן (כלומר מין אחד במקום מאות) על השטח העקר שהיה מוכן עוד 10 שנים, זה לא בדיוק שמירה על הסביבה. כן, חישוב קר של כמה עצים היו לפני, כמה יש אחרי, זה לגמרי הדבר הכלכלי לעשות כי שחזרת את החומר גלם שלך. אבל הנזק? הוא כבר נעשה מזמן ונטיעת אורן לא תכפר על זה. ראית פעם "יער" של חברת נייר/עץ? הם גורמים לחורשות בארץ להראות כמו ניו-זלנד. הרי אתה יודע איך זה, כשמדובר ב"יעילות" (כלכלית כמובן), ככה גם הנטיעה מחדש שלהם נראת. לוקחים יער והופכים אותו למטע של זן בודד (שהוא כמובן הכי יעיל לזמן גדילה ויצור עץ).

אלף כל - זה לא "רעיון של לסקין" זה משהו שמדברים עליו הרבה ואני מציג את העמדה הליברטריאנית.
דבר שני - בערך כל מה שכתבת נכון גם למצב כיום - מה מונע מסטארבקס לזרוק את כל הזבל שלהם בים? הרי הסיכוי שיתפסו הוא אפסי. וגם אם תופסים - הקנס הוא אפסי, ומי שיקבל אותו תהיה איזו חברת קש סינית שפשוט קונה את הזבל מסטארבקס ומשליכה אותו לים.
ההבדל בין המצב ההוא למצב כיום - הוא שלאנשים יהיה הרבה יותר אכפת והם יהיו הרבה יותר תקיפים כלפי מי שמטנף את השטח שלהם.
שוב - פתרון קסם אין פה ולא יהיה... אני רק מציע את מה שאני חושב שיהיה הרבה יותר טוב מהמצב הקיים כיום.
אם באמת רוצים לפתור את בעיית הפלסטיק בים - צריך לאסור את ייצור הפלסטיק כולו, בוודאי ה"חד-פעמי", אבל יש לזה השלכות.
כמו שגם כדי לעצור את זיהום האוויר ה*מטורף* שהיה בלונדון בסוף המאה ה-19 היה צריך להפסיק את המהפכה התעשייתית... יש השלכות לקידמה, אבל בסוף הטכנולוגיה מוצאת פתרון, זה לוקח זמן אבל שום מחוקק לא באמת יעצור שום דבר, רק יפריע ויגרום לעיוותים זמניים.
ולגבי ה"תהייה" שלך בכל הקשור לרגולציה - שום ליברטריאן לא יגיד לך שהוא מתנגד לכל רגולציה באשר היא... אם יש לך או לרכוש שלך נזק ישיר כתוצאה ממפגע סביבתי - אתה יכול לתבוע, זו אמורה להיות זכותך, פשוט צריך להוכיח נזק, ואם הוכחת - צריכה להיות למדינה זכות למנוע המשך פגיעה.

ושוב אני אגיד את זה, הקונספט שכל חלקה בים תהיה שייכת לאדם או תאגיד פרטי נשמע כמו בדיחה שגורמת לפרוייקט ונוס להשמע כמו אנשים פרקטים.

אני הוספתי את המילה כלכלית:

הטענה שלי היא שמקסום רווח כלכלי הוא הקירוב הכי טוב למקסום רווחה כללית. ונכון, זה לא בהכרח אומר מקסום איכות הסביבה, משום שאיכות סביבה זה לא ערך עליון, אלא ערך שאמור להיות מאוזן ע״י ערכים סובייקטיביים אחרים. מנגנון המחירים הוא המנגנון הטוב ביותר שיש לאנושות על מנת לבצע את האיזון הזה בצורה רציונלית.

לגבי האמזונס - אתה מדבר על חברות פרטיות שפועלות בזיכיון. כשאתה פועל בזיכיון ל-10 או 20 שנה, המטרה שלך היא לכרות מקסימום עצים במינימום זמן, כי הזמן שלך קצוב והנכס לא שייך לך. כלומר ה״נכס״ במצב של זיכיון הוא הרווח שהפקת מכמות העצים שגדעת ולא היער בכללותו. לכן אין אינטרס לשמר את היער אלא לברא אותו. אם היער היה בבעלות פרטית מלאה, האינטרס הכלכלי היה כנראה כן לשמר את היער, כי היער הוא הנכס של החברה.

איזה אנטרס יש לך ביער? האנטרס שלך הוא בעצים עצמם ויער טבעי הוא לא יעיל כלכלית כמו חורשה זרועה. הדרך הכי יעילה ליצור עץ היא להחזיק ב-n חלקות וברגע שסיימת לקצור אחת, אתה עובר לשניה ובו בזמן מזריע את הראשונה וכך הלאה עד שהגעת לחלקה ה-n ואז החלקה הראשונה אמורה להיות שוב מוכנה לקצירה. אין לך שום אנטרס ביער גשם, יש לך אנטרס בעץ שאתה יכול להפיק ממנו ואיך מהסיבוב השני ומעלה תוכל להפיק הרבה יותר ערץ ובצורה יותר יעילה כי ה״יער״ כבר לא יהיה יער טבעי אלה מטע עצים צפוף וחד גוני בעל היעילות הגבוהה ביותר ליצור עץ. אז כן, אולי מספר העצים יהיה שווה אם באמת יזרעו מחדש את כל השטחים שנקצרו אבל יער גשם או יער בצפון אמריקה הם דבר מאוד שונה ממטע חד גוני של עץ אחד צר ויעיל שנטוע בצורה צפופה, העובדה ששמרת את מספר העצים לא אומר שלא השמדת יער שלם על כל הזני צמחים וחיות שהיו בו.

בנושא הסביבה, כן, היא ערך עליון. כלכלה היא לא הכל בחיים ולמרות שיש רגולציות הזויות ומיסוי שמגיע גם ל60% עדין יש לנו כלכלות פורחות. אז אני חושב שכלכלה חופשית עם מגבלות בסיסיות בלבד עבור שימור דברים שכלכלה חופשית לא יודעת לטפל בהם (היא יודעת להשתתף אבל לא לטפל ללא יד מכווינה) כמו סביבה, בריאות, חינוך או ביטחון זאת הדרך היחידה לתחזק כלכלה חופשית בלי שהעולם ידרדר קשות. זאת גם הסיבה שאני אומר שאני 80% ליברטריאן, אני פשוט לא מסוגל לראות כלכלה חופשית פותרת את כל בעיותנו, רק את הבעיות הכלכליות ואלמנטים שקשורים לחופש הפרט ובחירה חופשית.

אם האינטרס הוא בעצים עצמם, היער יתומחר לפי שווי העצים בו. כל עץ שתכרות יוריד את ערך הנכס. לכן האינטרס הכלכלי הוא לטעת עצים חדשים כדי לשמור על שווי הנכס.

הסביבה היא לא ערך עליון. אם היא היתה ערך עליון, היינו צריכים לסגור כל מפעל על פני כדור הארץ. עצם זה שאתה מכיר בכך שגם מפעלים מזהמים - אפילו כאלה שמזהמים רק מעט - הם דבר חיוני לחברה, מוכיח שאתה לא מייחס לסביבה ערך עליון (ערך שגובר על כל ערך אחר). זה ערך שצריך לאזן עם ערכים אחרים. אני לא רואה דרך טובה יותר לבצע את האיזון הזה מלבד שוק חופשי.

ושוב אגיד את זה - זה לא צריך להיות *כל הים* אלא רק האיזורים שהספינות הללו מגיעות אליהן או הגיוני שיגיעו, מניח שזה גם לא רבע מהים כולו, וזה לא צריך להיות מכירה ברמה של בעלות אלא יותר כמו השכרה לעשור, שתיתן לך זכויות מסויימות על החלקה ואני מאמין שרוב ה"שוכרים" יהיו ארגוני צדקה וארגונים "ירוקים".