בעולם מושלם לא היו סדנאות יזע. בעולם מושלם המעביד באופן וולנטרי היה מספק תנאי עבודה שאינם פוגעים בעובדיו.
בעולם מושלם חברות המזון היו מפרסמות באופן וולנטרי את המרכיבים של המוצרים שלהם.
בעולם מושלם עובדי ציבור באופן וולנטרי היו מסרבים לקבל שוחד.
בעולם מושלם לא היו גנבים ורוצחים.
אנחנו לא חיים בעולם מושלם, נכון?
כמו שיש חוק שאוסר על עובדי ציבור לקבל שוחד, כמו שיש חוק שאוסר על גנבים ורוצחים לעשות את רצונם, ככה יש חוק שאוסר על המעביד לפגוע בעובדים שלו. אין הבדל בין החוקים האלה. המדינה נותנת הגנה על הגוף והנפש של האזרחים.
כמו כל החוקים שאי פעם חוקקו - זה בא בתגובה למצב של עיוות מהמצב התקין, המושלם, התיאורטי.
אם לעולם לא היו גניבות, לא היה צריך את החוק. אם כל המעבידים היו דואגים לבטיחות "באופן וולנטרי" לא היו צריכים חוקים שמסדירים את נושא הבטיחות ולא היו פקחים שאוכפים את החוקים האלה. אם המעביד היה מבין לבד שלעמוד משמרת שלמה של 8 שעות פוגע בבריאות ואם היה אכפת לו מהבריאות של עובדיו, הוא היה לבד, "באופן וולנטרי" מספק כסא. ואני בטוח שברוב מקומות העבודה המעביד הוא אכן כזה - דואג לבטיחות ורווחת עובדיו.
מה לעשות ויש מעבידים שצריך לכפות עליהם לתת יחס אנושי לעובדים שלהם.
למה רק מינימאליים? באמת זה לא נכון שהתנאים יהיו "רק מינימאליים". גם פה יש כאלה שאומרים שהמחוקק צריך לתקן עיוותים שנוצרים כאשר בזמנים של הצלחה ההנהלה לוקחת את כל התגמול ולא מחלקת את השלל בצורה יותר שוויונית. למשל, היו הצעות חוק שקבעו שצריך להיות קשר בין שכר המנכ"ל לשכר של העובד הזוטר ביותר.
שוב, זו שאלה מוסרית ולא כלכלית ושוב - השאלה לא היתה לעולם עולה אם לא היו מקרים כאלה של פער גדול מידי בין שכר הבכירים ושאר עובדי החברה.



