swymVeteranswym, ברור שהפתרון האידאלי הוא להפריט, אבל לא מדובר פה על האידאל. הויכוח נסוב תחת ההנחה שהמדינה ממשיכה לנהל את המוסד הזה - ותחת ההנחה הזאת, האם איסור על הומואים להתחתן סותר ליברטריאניזם או לא.
כשהפיתרון הוא פיתרון של אין ברירה, העיקרון המנחה תמיד צריך להיות שוויון זכויות - גם אם הן זכויות פוזיטיביות - על מנת למזער עיוותים בשוק שמיטיבים עם מגזר אחד על פני מגזר אחר: זה תקף באותה מידה לביטול עיוותים של רכבי ליסינג, אחידות בהטבות לרכישת דירות, עבודות מועדפות, פנסיות תקציביות לעומת צוברות, ורישום נישואין. בסופו של דבר העיוותים האלו פוגעות בזכויות קניינות של אלו שלא נהנים מהם.
בגלל זה אגב המהלך הנוכחי של פינלנד לתשלום קבוע של בערך 800 יורו (שכרגע בגדר ניסוי) הוא מאד מעניין ויחודי: זו אמנם עדיין בעיה שהמדינה מתערבת, אבל ברגע שהם פועלים להמיר את כל ההטבות והקצבאות המגזריות שאנשים מקבלים כיום ובמקום זה יספקו סכום חודשי אחיד שיקבל כל אזרח בין אם הוא מליונר מSupercell או סטודנט מובטל - ביטלת את העיוות (ונשארת רק עם הבעיה של מס כפוי שצריך לממן את הפרוייקט הזה).
אם אינדיווידואל שגר במדינה מסוימת וחושב שהיא צריכה להכיר ברישום נישואין מסוג אחד בלבד (למשל קתולי) ולא מסכים להכיר ברישום נישואין מסוג אחר (וזה תקף באותה מידה לחתונה יהודית או לחתונה של זוגות חד מינייים) כי הוא מרגיש אבי נעלבי בגלל משהו שאחרים עושים ולא פוגע בחירות שלו - אז הבעיה היא עם האינדיווידואל (או לפחות עם התפיסה שלו לגבי מה זה ליברטריאניזם).
