כן, במשחק כמו דיאבלו שואלים אותך בהתחלה "קוסם או ברברי?" ואכן זה קטע של RPG קלאסי, אנשים בוחרים את הקלאס שלהם בהתחלה. אבל אז מגיע הקטע של ה"משחק תפקידים", לשחק את אותו קלאס. בדיאבלו, לא משנה מה תעשה, אתה תאלץ לעשות אותו דבר. אתה תדבר עם אותם אנשים את אותן שיחות, תבצע את אותן משימות ותהרוג את אותם אוייבים. כן, אם תהיה ברברי תהרוג אותו עם קסמים של ברברי ואם תהיה קוסם תהרוג אותו עם קסמים של קוסם, אבל בסופו של דבר לא שחקת תפקיד יותר מאשר נניח משהו שמשחק COD ומגלם "תפקיד של חייל" כשבהתחלה תפריט שאל אותו אם בה לו להיות "מהנדס" או "צלף".
כשאתה משחק וויצ'ר, אולי דלגו על הקטע הראשוני של לבחור איזה סוג וויצ'ר תהיה, אבל אתה כן משחק תפקיד. אתה יכול לתקוף בן אדם ולקחת לו את הארנק, אתה יכול לשכנע אותו במילים לתת לך את הארנק, אתה יכול לשכב עם אשתו ולבקש ממנה שתביא לך את הארנק שלו או שאתה יכול להתגנב לבית שלו בלילה ולגנוב את הארנק. זה לשחק תפקיד.
אתה מתבלבל בין לבחור תפקיד, ללשחק תפקיד. RPG זה משחק שבו אתה בוחר איך לשחק את התפקיד שלך, ממלא תפקיד, לא משחק שבחרת רנדומלית איזה דמות בא לך לשחק אחרת גם גולדן אקס הוא RPG.
ברוב הקווסטים בוויצ'ר אין בכלל בחירה והם לינאריים לחלוטין. באלה שיש, הבחירה היא לרוב בין להציל או להרוג מישהו. אין בקווסטים האלה משחק תפקידים אלא "משחק" בעלילה אינטראקטיבית. הבעיה בדוגמה שהבאת היא שכל האפשרויות פתוחות בפניך תמיד. במשחק תפקידים אמיתי, אתה יכול להתגנב רק אם יכולת ההתגנבות של הדמות שלך טובה מספיק, לשכנע רק אם הכריזמה גבוהה מספיק, או להרוג רק אם אתה חזק מספיק. אבל בוויצ'ר אין את ההגבלות האלה כי הדמות היא תמיד אותה הגראלט עם אותן היכולות, והדבר היחיד שמשתנה הוא העלילה האינטראקטיבית (שהיא בהחלט אחד המאפיינים של משחק תפקידים, אבל היא לא המהות של משחק תפקידים. המהות היא לשחק תפקיד).
