אבל מה שקורה במשחקים הוא בדרך כלל ההיפך המוחלט: משתמשים בקבצים גדולים כדי לארוז הרבה מאד טקסטורות וכדומה (אטלסים למשל) כך שהקריאה היא רציפה. זה לא רק יעיל יותר מבחינת קריאה מהדיסק, אלא גם בשימוש זיכרון הגרפי.
יותר מזה, במשחקי קונסולה יודעים בדיוק איך לסדר את הקבצים כדי שהם יקראו לזיכרון בסדר האופטימלי, כך שגם במקומות שבהם מדובר בקבצים שונים הקריאה היא ברוב המקרים רציפה (לפעמים אפילו מכניסים את אותו הקובץ במספר מקומות שונים בדיסק כדי להאיץ את מהירות הקריאה). זה גם היה הקטע של הפטנט של סוני לקריאה מזיכרון משני.
זה מה שהיה בתקופת הדרייב המגנטי בכדי לא להזיז את הזרוע לקריאות ארוכות, זה לא עובד ככה עם SSD והיכולת גישה הרנדומאלית שלו לקבצים. אתה לא יכול לצפות מעולם עצום ופתוח לחזות מראש את סדר ההזרמה של נכסים ואם הוא כן אז הוא חתיכת עולם מוגבל ומאוד "דור קודם". זה חלק מהמהפכה של ה-SSD, היכולת להזרים נכסים בצורה רנדומאלית לגמרי במהירות אדירה ללא סידור מראש על גבי הדיסק (NVMe עושה את זה ביותר מפי 100 יותר מהר מ-HDD מגנטי) מה שמאפשר להשתמש ב-SSD כהארכה של הזיכרון, מן הסתם הארכה איטית אבל עדין שינוי פרדיגמה מ-HDD מגנטי.
ה-HDD שיש היום בקונסולות מסוגל לקרא בערך 0.3MB/s בקריאה רנדומאלית בתור של 1 בזמן שלמשל ה-NVMe שיש לי במחשב מסוגל באותם תנאים לקרא 50MB/s, כמעט פי 170 יותר מהר וזה כמובן בהנחה שהקבצים הם קטנטנים ביותר (4 קילובייט), בקבצים גדולים יותר של מודלים וטקסטורות בדור הבא שיהיו כמה מגה בייטים כל אחד זה יהיה מהיר פי כמה. דור אחרי זה אפשר כבר ללכת על משהו בסגנון אופטן של אינטל שיש לו קריאה רנדומאלית שמגיעה כבר לכמה מאות MB/s ויוכל לספק קפיצה של בערך פי 10 מהפס5.
כמובן שעדין אפשר לסדר דברים לקריאה סדרתית הרבה יותר מהירה, אבל זה כנראה ישמש יותר לטעינה ראשונית של המשחק או ל-dump של הזיכרון ל-SSD אחרי שיוצאים ממשחק בשביל fast resume של כמה משחקים במקביל מאשר להזרמה תוך כדי המשחק.

