BB קשה פי כמה משמעותית מDS2, הוא פחות קשה מ-1, אבל יש שם לא מעט רגעים קשים. רק לחשוב על Snatcher שחוטף אותך לאזור כמעט End game כשאתה באזור השלישי ולהבין עם מה אתה עלול להתמודד.
אבל דיי ברור במה DS2 נופל, בעיות Pacing, קל מידי, חוסר יצירתיות בבוסים, בעיצוב ובקושי שלהם, עולם מקוטע שהורס את רעיון "המסע" שטבוע כל כך יפה בBB וDS1, בלאגאן בכיוון האומנותי, אין אחידות בעיצוב העולם, בערך כמו שהיה בDiablo 3, מכניקות חדשות שלא עובדות.
הוא עדיין משחק מעולה, אבל צעד אחורה ביחס לשאר הסדרה וחבל.
בכל מקרה, ברגע שאני מסיים את הסיבוב הנוכחי שלי על DS2 אני רץ לרכוש את 3. בטח יקח לי עוד חודש.
זאת אחלה דוגמא ליצרתיות ולהברקות שיש במשחק אבל לא בהכרח לקושי. סה"כ האיזור שם בנוי בצורה כזאת שיש לך דרך לא קשה במיוחד כדי להגיע למנורה שתחזיר אותך לHunter's Dream בערך תוך דקה וחצי. אתה כמובן יכול לחקור יותר את הסביבה ולנסות את היכולות והאומץ שלך מול אויבים קשים או סתם לטעות בדרך, אבל זה לא מכשול שאתה חייב לעבור באותו רגע כדי להתקדם במשחק, יש לך אופציות. את המשחק בסיס גם שיחקתי בעיקר עם ה Hunter Axe שהוא כנראה הנשק הכי נוב פרינדלי וקל ל pve , אז בוא נגיד שגם לפני שברחתי משם , הסתובבתי קצת ו cheese my way through עם Charge R2. 😃
אם אני חושב על הקושי בבלאדבורן עולים לי דברים אחרים, למשל הקרבות אחד על אחד או אחד על שתיים עם כל מיני Hunters (לא בוסים) או כל האיזור עם היצורים האלה עם המוח הגדול וה 900 עיניים שמדביקים אותך ב Frenzy אם הם רק מסתכלים עליך.
אבל גם בדארק סולס 2 יש כמה וכמה רגעים קשים שאולי נשכחים קצת בין כל הרגעים שמרגישים כמו טיול (כאמור, משחק לא מאוזן), אני אמנם לא יודע להגיד לך עכשיו בדיוק מבחינת איזורים ואיך קוראים להם כי המשחק הזה די נשכח (אני עדיין יכול למפות לך את כל העולם של דארק סולס 1 בעל פה ולא שיחקתי בו שנים), אבל אני זוכר שככה זה הרגיש בשבילי.
stick למשל הזכיר כמה פעמים את artorias כדוגמא ללמה הבוסים ב DS טובים יותר, ובעוד אני מסכים לחלוטין וחושב שהוא נהדר, אני בקלות יכול לחשוב על כמה קשים ממנו ב DS2. אבל זה לא אומר שהם היו טובים יותר. יש איזה sweet spot שהופך את הקרב לאחד שאין לך שום בעיה לחזור עליו שוב ושוב מרוב שהוא טוב ומהנה, בין אם הוא קשה יותר או פחות. יש דו קרב כזה ב dlc של בלאדבורן שמאוד מזכיר אותו מכמה בחינות (רק בקצב הרצחני יותר באופן כללי של המשחק, שמעודד אותך להיות הרבה יותר התקפי מדארק סולס), שהוא דווקא מהשניים היותר קלים בהרחבה (יחסית כמובן) אבל הוא כל כך כיפי , מהשלב שמוביל אליו וההקשרים בו בכל פינה לבוס שאתה עתיד לפגוש, סרטון הפתיחה שלו, הלוקיישן, המוזיקה ,הכוריאוגרפיה וההרגשה הזאת של קרב אפי באמת. לדארק סולס 2 היו כמה בוסים קשים ממנו שגרמו לי למות המון (זכורים לי בעיקר הבוסים האופציונלים, אלה שהיית צריך לעשות 19 דברים כדי לפתוח את הקרב מולם ) אבל הם לא היו באותה ליגה בגלל כל הדברים שלא היו שם, מעבר לקושי.
גם איך הם משיגים את הקושי הזה זאת שאלה מהותית לקביעת איכות והנאה מבוס מבחינתי, יש דרכים זולות יותר וזולות פחות.
