הנושא הרישמי למשחקי Blood Souls Ring

יש לי חבר שנוהג להגיד ''יותר משיש פה מלוכלך, יש אוזניים מלוכלכות'' 😃. במקרה הזה עיניים, אבל הנקודה ברורה 😉

הגעתי אל ה Clerick beast... הצלחתי להוריד לו בערך חצי ממד החיים לפני שחיסל אותי... מאמין שאחסל אותו עוד פעם או פעמיים..

טוב, אני חושב שאפשר להחליף את שם הנושא ל'הנושא הרישמי למשחקי Dark Souls ו-BloodBorne ו-sekiro'. או פשוט למשחקי FS 😃.

אז אחרי שמתתי במשך שלוש שעות משחק בסאקירו בערך את אותו מספר הפעמים שמתתי בכל DS3 או BB, אני שמח להגיד שבינתיים אני מאוד נהנה ממנו 😃 . זה באמת כמו לשחק במשחק סולס בפעם הראשונה.
בשניות הראשונות של המשחק עלה לי חיוך כמו בפגישה עם חבר ילדות - התפריטים, צורת הכתיבה של הlore על כל חפץ קיים, הפתיחה המסתורית של המשחק.. הכל ישר הכניס אותי לאווירה של משחק סולס חדש בתוך סטינג אחר.
אבל אז קרה דבר מוזר. הדבר הראשון שהמשחק לימד אותי לעשות זה, לקפוץ... ממתי קופצים במשחק סולס? נו טוב. ואז פתאום הוא לימד אותי להתכופף כדי להכנס בין מעברים צרים, ולהצמד לקיר כדי להתקדם מעל תהום, ולהאזין לאויבים כדי להבין את הפטרול שלהם.. להסתתר בעשב גבוה, להתלות על צוקים ולטפס עליהם, וכמובן להרוג אויבים מהצללים.
ואז נפתח לי קצת שטח, והבנתי שכדי להתקדם אני יכול להגיע מלמעלה או מלטה, מצד ימין או משמאל, ללכת ישירות אל הקרב או לדלל קודם את ההגנה, ורק אז הבנתי. הבנתי שזה בכלל לא משחק סולס (אה, וגם יש סיפור, גם זה מוזר. הדמות שלך ממש מדברת והשפתיים של כולם זזות! 2019 רבותיי).
עכשיו אי מאוד אוהב את משחקי סולס, אפילו מאוד מאוד אוהב אותם ואני מניח שכל מי שפה בפורום כבר שמע את זה פעם או פעמיים. אבל כשאני ניגש למשחק סולס אני יודע בדיוק למה לצפות ולמה לא.
אני כן אצפה לעיצוב שלבים מצויין, מערכת קרב מהנה, אויבים מאתגרים ובוסים מטורפים. אני לא אצפה למערכות תנועה מהודקות, לAI שעובד כמו שאתה יכול לצפות ממנו, לסיקוונס מתוסרט ועוצר נשימה שבו אתה מתחבא ממפלצת (לא אספיילר, אבל בחיי איך שזה תפס אותי בהפתעה..), לאפשרות לתקוף כל שלב מכל אופציה שתבחר. אז סאקירו מספק בינתיים את הכל, מה שציפיתי ומה שהכלל לא חשבתי שיהיה פה.

ורק בסוף כל הישיבה אני הצלחתי להבין באמת מה המשחק הזה. זה בדיוק מה שתמיד רציתי שAC יהיה 😃.
כלומר, מה שרציתי שמשחק התגנבות שבו אתה משחק דמות פרקוריסטית, זריזה וגמשיה יהיה. אתה שולט במפה, קופץ ממקום למקום, נטלה פה ומסתתר שם וכל הזמן מחפש את הפרצה ואת השנייה הנכונה כדי לתקוף. ולמה שכל זה יהיה חשוב? הרי הבעיה הכי גדולה שלי עם משחקי התגנבות היא או שבאיזשהו שלב זה הפוך להיות עניין של ניסוי וטעיה - להבין לאן כל אויב הולך מתי, מה קורה מכל מקום שדרכו אתה מגיע וכו', או שאין באמת סיבה להתגנב וכשמוצאים אותך אתה פשוט הורג את כולם ואומר 'טוב לפחות ניסיתי'.
אז סאקירו הוא קשה מאוד, ולכן אתה תרצה להתגנב. ולסאקירו יש עונש על כל מוות שלך, ולכן אתה לא תהפוך את זה למשחק של ניסוי וטעייה.
ולפחות כרגע הוא נותן לך את כל הכלים כדי להרגיש כמו נינג'ה אמיתי ולהתמודד עם כל אתגר שהוא מציב. הוא מאוד מאתגר אבל נותן תמיד תחושה שהיכולת לעבור את האתגר היא פשוט ביכולת לשלוט במכניקות המשחק.

ואגב, הוא עובד נהדר על הPC. נעול ב60FPS על ההגדרות הגבוהות ביותר עם GTX 970 מיושן. הוא גם נראה נהדר, המנוע הוא אותו אחד של בלאדבורן וDS3 (אם כי כמובן נקי יותר במחשב מבחינת AA וכל זה) אבל העיצוב באמת נהדר, משתמש בהמון צבעים.. מאוד נעים לעין.

והיום בפינה האהובה 'אני ממש מתלהב מסקירו', אני אעשה את זה קצר 😃.
לא ראיתי כלום על המשחק לפני יציאתו מלבד הגיימפלי חשיפה בזמנו (שהתגובה שלי עליו הייתה "זה נראה נחמד אבל לא מדהים, חבל שהם לא עושים בלאדבורן במקום, אך אני סומך עליהם". בכל מקרה לא הראו בו באמת כלום בדיעבד..) ולא באמת ידעתי כל כך למה לצפות. אבל מה שקיבלתי פה - לזה בהחלט לא ציפיתי בשום צורה.
המשחק כל כך שונה בDNA שלו מכל מה שFS עשו עד היום, או מה שהם הרגילו אליו מהמון בחינות. הוא ממש מפוצץ לי את המוח בהרבה מקומות.
אני חושב שלא נכנסתי ככה לעולם של משחק כלשהו מעולם.
ויודעים מה, אני פשוט אגיד את זה 😃... אם הוא ממשיך עד הסוף כמו השעות הראשונות שלו, וממשיך להפתיע עוד כמה פעמים, זה חתיכת מועמד למשחק האהוב עלי מכל הדורות*, עד כדי כך.

*הוא לפחות נבנה ככזה כרגע ב10 שעות הראשונות. חשוב לציין שFS מעולם לא עשו משחק מושלם וגם בטובים שלהם תמיד יש פגם משמעותי (ושונה ממשחק למשחק) שלוקח אותם אחורה. כמו למשל העובדה שהחצי השני של דארק סולס 1 לא גמור בכלל ועל סף השבור, או האמצע המשמים של דארק סולס 3.

אני פה מנסה לסיים את dmc לפני שאני עובר הלאה ואתה משתפך ככה על סקירו? הרגת אותי בן אדם, תתחשב קצת 😃

יופי של רשמים סטיק שמח שאתה נהנה ממנו ככה.

אז אני מבין שבהקשר לדיון שהיה לנו על מיאזאקי שלא זז כל כך מאזור הנוחות שלו פה זה נשמע לפי דבריך שהוא לגמרי עשה את זה תוך כדי ששומר על האיכות הגבוהה שמציג כבר 2 דורות, זה בהחלט ראוי להערכה 😃

עקרונית כן אפשר להגיד שזו אבולוציה מסוימת של סדרת סולס, אבל זו קפיצה ושינוי אדירים. הוא נבדל מהם בצורה משמעותית, הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים לראות מסיקוולים קלאסיים (גם כאלו שעבר בהם דור).
אין ספור רעיונות חדשים, אין ספור מכניקות חדשות.
להבדיל מבלאדבורן הפעם הם באמת יצרו פה דבר חדש. לא סתם הסדרה מכונה בידי המעריצים כ'soulsborne', כי מאוד קל ומתבקש להשוות ביניהם. אבל את סקירו קשה מאוד להכניס תחת אותה מטריה באופן מוחלט.

בקשר להמשך דבריך, אני אפילו אגדיל להגיד שהם עשו קפיצת מדרגה עם המשחק הזה גם מעבר להיותו רק שונה. לא מבחינה איכותית (אני בינתיים עף עליו אבל עוד רחוק מהסוף אז את זה נשאיר רגע בצד) אלא מבחינת ליטוש.
אם שיחקת בסולס אז אתה יודע שעם כל הדברים הטובים שלהם הם עדיין מאוד קלאנקים בתנועה ובהרגשה שלהם, בצורה שבה האויבים מתנהגים וכו'. סקירו זורם בצורה מרשימה מאוד על אף העובדה שמערכת התנועה שלו מורכבת בהרבה.

טוב, בדיוק סיימתי אותו. וואו איזה משחק מטורף.
שני קרבות הבוס האחרונים הם לא מהעולם הזה, הריצה הראשונה תמיד הכי קשה אבל אני בטוח שגם בעתיד הם ישבו לכל הפחות במקום טוב בtop 10 שFS עשו הן מבחינת איכות והן מבחינת קושי.
אני חושב שאני עדיין עם דופק גבוה 😃, דווקא כל המשחק הבוסים היו טובים אבל לא קשים בטירוף ביחס למשחקי FS, אבל השניים האחרונים מאוד שונים אחד מהשני ודורשים התמקצעות מוחלטת כל אחד במכניקת קרב אחרת של המשחק. אחד מהם היה אופציונלי, אבל אי אפשר לוותר על קו הסיום..
לקח לי סך הכל 29 שעות המשחק, שזה פחות ממה ששמעתי עליו ממבקרים (ראיתי גם אנשים שמדברים על 45-70 שעות...) אבל בהחלט מספיק וכל אחת מה29 שעות האלו הייתה מצוינת.

אני צריך לתת קצת מנוחה לאצבעות אחרי הסיום הזה, אבל אם מישהו מעוניין אני אשמח לכתוב עליו בהרחבה בהמשך. בכל מקרה את השורה התחתונה אני מניח שכבר הבנתם - מאוד נהנתי 😃.

ממש נחמד לשמוע רשמיים כאלו חיובים על המשחק, יש לי עדיין לסיים את ניהו (אני קרוב לסוף), וההרחבה blood and wine של הוויצ'ר לפני שאוכל לקפוץ למשחק הזה. גם אם המערכת קרב לא הכי טובה כמו בניהו, אני לגמרי בסדר עם החלקים הבסיסיים יותר במשחקי סולס של ללמוד את האוייב עם הניואנסים שלו, ההתקפות המיוחדות, והעיתוי של ההתקפות, שימוש באייטמים וכו', חוץ מיזה ראיתי שיש בו אנימציות יותר מרשימות מניהו, וגם אם העלילה סבירה ונותנת לך תכלית זה גם נחמד בניגוד לניהו שה'עלילה' יותר דומה לתיעוד היסטורי של יפן הפאודלית עם אלמנט פנטזיה. מישהו אחר פה אפילו שם אותו קצת בין השורות של משחק אקשן הרפתקאות, h&s שכזה, ואם זה נכון אני לגמרי בקול אם זה חוויה קצת דומה לdmc 5, כמשהו לכיוון ביניים יותר בין משחק סולס לh&s שכזה, עם רמת קושי קשה יותר, ועם התבוננת קרובה ולמידה של האוייבים. ועדיין עם מהליכי קומבו. שזה אדיר גם מבחינתי. ובתכלס אי אפשר להשוות את dmc 5 למשחק סולס הייתי אומר וגם לניהו (זה כמו להשוות לימונים לתפוזים. זה לא עובד, וכול אחד ייחודי בפני עצמו. אבל 5 dmc מבחינה וויזואלית מרשים יותר מניהו הייתי אומר, כי לא השקיעו בניהו מהבחינה הזו כמו בdmc 5 נראה לי. זה לא אומר שהסיגנון של ניהו הוא לא אחלה, אלה שפשוט לא הקדישו לו מספיק תשומת לב הייתי אומר, והיו יכולים לעשות אותו עם ספקטקל מרשים יותר אם היו רוצים). אגב, מעניין אותי מה הגודל של הכמות של האייטמים השימושים והיכולות השונות של הזרועה הביונית, וגם המהליכי קומבו, ואם הם מספקות (?)

אני כול כך מצפה לשחק בו כבר!!

אחלק את זה לכמה נקודות:

* בקשר למערכת הקרב הייתי אומר שהיא סוג של שילוב בין בלאדבורן, ניהו, וגיטר הירו 😃.
היא באמת איזה טוייסט מעניין ומיוחד על הקונספט, בכך שבבסיס שלה יש לכל אויב (ולך) שני סוגים של חיים - המד הקלאסי ומד 'היציבות'. הם כן קשורים אחד בשני בכך שככל שאתה או אויב יותר פצוע כך היציבות מתחדשת לאט יותר, אבל כדי להרוג אויב לא חייב תמיד לשחק על שניהם.
אפשר להרוג בדרך הקלאסית על ידי ריקון מד החיים, אבל בדיפולט כל אויב אנושי מגן מכל התקפה ישירה שלך. אפשר להשתמש בכל מיני טריקים של היד המיוחדת, בהתקפות מהירות מסוימות אחרי התחמקות מוצלחת וכו' כדי להגיע למד החיים ישירות, אבל לפעמים עדיף פשוט להפיל את היציבות של האויב לגמרי ואז להרוג אותו במכת מחץ בודדת.
כשאתה נכנס לקרב על היציבות, המשחק הופך למשחק קצב לכל דבר. להבדיל ממד החיים המד הזה מתרוקן כל הזמן (לך וליריב, כאמור כמה שאתה והוא יותר פצועים הוא מתרוקן לאט יותר) והמטרה למלא אותו עד הסוף.
לכן אם בקרב על מד החיים אתה יכול לחכות, ללמוד, ולהתקיף כשאתה פנוי בצורה הקלאסית, בקרב על היציבות אתה חייב כל הזמן לתקוף ולהגן ולהשאר ליריב בתוך הפנים כדי להשאיר את המד בעלייה.
אתה ממלא את המד על ידי התקפה ישירה שמוגנת ממך, ועל ידי הגנה מדויקת (פרי) ברגע התקיפה עליך. יש עוד מספר התקפות מוגדרות עליך ללא יכולות להגן - כאלו שבהן אתה מתחמק לתוך היריב ושובר לו את היציבות, כאלו שאתה קופץ על היריב ופוגע לו ביציבות, וכאלו שאתה חייב להתחמק הצידה (אבל אחרי התחמקות מוצלחת אתה יכול לפגוע בו ישירות), והמטרה היא להצליח להבדיל ולהגיב נכון בכל רגע, לענות עם התקפות משלך ברגעים המתאימים. זה הופך לסוג של משחק קצב או ריקוד חרבות עם האויב, זה המשחק שמצליח לשחזר בצורה מדהימה את קרבות הסמוראים בסגנון של הסרטים היפניים.

בהתחלה זה די קשה לעיכול ודורש הסתגלות, אבל המשחק עושה עבודה טובה בבנייה איטית של ההסתגלות עם אויבים חלשים בתחילה שאפשר בקלות להרוג הן קלאסית והן ביציבות, ורק לאחר מכן מתחיל לערבב עם אויבים שרגישים יותר לאחת הטכניקות, או כאלו שעדיף קודם לפצוע ואז לעבור ליציבות באמצע.
גם לך יש מד יציבות וברגע שאתה מגן (או מפספס תזמון של פרי) לא יורד לך חיים ישירות, אלא כמו האויבים מתמלא לך מד היציבות, אבל להבדיל מהם אתה יכול למות רק בצורה הקלאסית. ברגע שמד היציבות שלך מתמלא זה יותר כמו לקבל מכה כשמד הסטמינה מרוקן בניהו או ds, אתה פשוט נכנס למצב פגיע לשתי שניות.
וכשיש לך את הקליק עם המערכת אתה מתחיל ללמוד את הקצב של כל אויב, והמטרה היא שכל הזמן החרבות יתנגשו בלי לתת לו לנשום שנייה - התקפה, התקפה, הגנה, קפיצה, הגנה, התקפה, הגנה, התחמקות וכו'...
לכל אויב קצב שונה, וכמובן סט התקפות מגוון שממנו הוא בוחר כל הזמן ואתה נמדד ביכולת שלך להגיב במהירות למהלכים שלו. ככל שמכירים אויב יותר אתה כמובן יודע מה הוא יכול ולא יכול לעשות, וזה הופך להיות יותר קל להתמודד איתו, אבל אין לך יכולת ללמוד לאט את ההתקפות ומתי יש לך חלון התקפה, אתה צריך תמיד להיות עליו ולהגיב לו.

* הנקודה שבה הוא דומה לניהו (או dmc.. אבל זה יותר ניהו) היא בכל מיני קומבואים פשוטים שאפשר לפתוח עם המשחק והם שימושיים למצבים מיוחדים. יש כאלו שנותנים לך ורסטיליות גבוה יותר ותנועה גמישה בתוך הקרב, כאלו שממשיכים לך את הקומבואוים הקלאסים לעוד התקפת אגרוף או בעיטה שמתעללים ביציבות של האויב, כאלו שהם סתם מכה איטית וחזקה (ומאוד יפנית) שצריך לדעת לתזמן, כאלו בתוך קפיצה, כאלו בתוך החתמקות, כאלו שמשלבים יד מיוחדת ספציפית, וכו'..
אתה גם רק פותח עוד ועוד יכולות לאורך המשחק, וכאן הוא מזכיר משחקי h&s באמת, במקום להתיזק על ידי stats.
יש כמה עצי יכולות מגוונים ואתה ממשיך לפתוח אותם בהתקדמות עם המשחק (גם באמצע שלו עוד נפתחים עצים חדשים) על ידי קווסטים צדדיים עם דמויות בעולם ודברים כאלו. אתה מקבל נקודות נסיון בצורה הh&s הקלאסית ואיתם אתה פותח יכולות בתוך העץ.
הרבה מהם זה יכולות פאסיביות, או יכולות למלא חיים או יציבות אחרי מכת מחץ, הקומבואים ההם, יכולות הגנה מיוחדת, שילובים של היד המיוחדת בתוך התקפות, והמון יכולות להתגנבות.
אה, כן, שכחתי לדבר על ההתגנבות והאלמנטים של הנינג'ה שהם חצי מכל המשחק 😃. זה כבר נושא שלם להודעה אחרת..

* בקשר ליד המיוחדת אתה מוצא חלק מחקירה בעולם וחלק מהתקדמות בסיפור. יש סך הכל עשר ידיים מיוחדות לגמרי שלכל אחת שימוש ייחודי וספציפי, אבל ברגע שאתה מוצא יד אתה יכול לשדרג אותה בעזרת חפצים אחרים שאתה מוצא בעולם ולכל אחת יש עוד איזה 3-5 מודיפיקציות מיוחדות שמשנות קצת את התפקוד שלה ומתאימות אותה למצבים עוד יותר ספציפיים.
בהתחלה זה לגמרי מפוצץ אותך עם אפשרויות וצורת בנייה יחודית לכל דבר, ולקח לי זמן להכנס לזה. אבל אחרי שאתה לומד את מערכת הקרב אתה מתפנה לזה וגם פה יש מערכת לא קטנה ודי מעניינת שאתה מסתגל אליה כשהאויבים מתחילים לדרוש את זה.
בסוף אתה לומד להתמקצע בקומבואים שמשלבים את הידיים בצורה טבעית בתוך ההתקפות שלך, ודברים כאלו.. זה נהיה מעניין 😃.

* בקשר לסיפור, זה הרבה יותר קלאסי וברור ומניע את המשחק מאשר ניהו. בניהו זה סיפור על העולם והאלמנטים שלו, הדמויות ההיסטוריות.. פה זה לגמרי מסע קלאסי של גיבור עם מטרה ברורה בכל רגע.
יש אלמנטים של lore ובנייה של העולם על החפצים כמו בכל משחקי FS, ואני מאוד אוהב את זה, אבל הפעם גם יש דמויות ברורות ומרכזיות, סרטוני מעבר לעיתים והרבה שיחות. אני לא רוצה לספיילר אבל יש גם כמה סופים ולפחות בחירה אחת משמעותית במהלך המשחק שמשנה לגמרי את המשך ההתקדמות ממנה והלאה. כלומר זה ברמה שיש לי אפילו כמה בוסים שלא נלחמתי בהם בכלל כי הם חלק מקו העלילה השני שלא בחרתי בו, המשחק יכול להשתנות לגמרי עם הבחירה שלך.

סטיק אני חייב להוריד בפניך את הכובע, איך הצלחת ככה לסיים די בקלות ומאוד מהר משחק שגורם למעריצי סולס לייבב? אתה כנראה ממש טוב בכל החרא הזה 😃

שמח שנהנית ממנו כל כך, יודע עד כמה ציפית לו. עכשיו תחכה עוד כמה שנים טובות עד לפרויקט הבא של מיאזאקי אבל לפחות תתנחם בזה שהוא יהיה על הפס5.

אגב ראיתי שדיברת קצת על הסיפור אבל יותר בקטע של מבנה, אבל איך העלילה עצמה? זה מסקרן לדעת כי הם אשכרה הלכו על עלילה מסורתית עם דמויות ודיאלוגים וסרטוני מעבר ומעניין לדעת איך יצא להם.

לא חושב שאני כזה טוב.. כאילו, אני סבבה, אני מבין את המכניקות שלו. רוב האינטרנט שהשקיע בו ולא שיחק על הדרך (שזה גם בסדר, למי שאין זמן) כבר סיים אותו. לפחות במקומות שאני ראיתי.
הוא עושה אולי חיים קשים להרבה משחקני סולס אבל זה בעיקר כי הוא מאוד שונה ודורש סוויצ' בראש. אנשים שלא מצליחים לעשות אותו, גם אם ואפילו בעיקר אם הם אלופים בסולס ומסיימים אותם עם יד אחת - יתקשו בטירוף. כמו שאמרתי כבר השעות הראשונות היו לי משמעותית הכי קשות וזה לא כי האויבים הכי חזקים נמצאים שם, אלא כי קשה מאוד להתמודד עם האינסטינקטים וזכרון השריר שעדיין מגיבים כמו לסולס.
ברגע שזה מסתדר אחרי כמה שעות הייתי אומר שהוא קל ממשחק הסולס הממוצע. הדמות שלך הרבה יותר חזקה וורסטילית, יש לך הרבה יותר גיוון ביכולת להתמודד עם כל אתגר. ובנוסף כמובן ההתגנבות - עם קצת סבלנות אפשר לעבור הרבה מפגשים קשים בעזרת הפרדה ותקיפה שיטתית מהצללים.
בנוסף אין יותר את ה'ריצה לגופה', אתה לא משאיר שלולית דם אחרי כל מוות שאתה צריך לחזור אליה וכשאתה מת (פעמיים, כשם המשחק, שזה גם מקל) אז אתה מת. לכן אתה יכול לוותר על האזור הקשה לגמרי ולהתקדם בינתיים למקום אחר, ולכן לפני כמעט כל אזור קשה או בוס יש צ'קפוינט צמוד, ככה שגם אם אתה מת 30 פעם ברצף זה עדיין מיידי ומהיר ואין ריצה של 5 דקות כל פעם.
הוא גם בנוי על כמה שבילים כל הזמן, ואתה מתחזק על כל בוס או 4 מיני בוסים שאתה הורג. אז אתה מתקדם ומתקדם ומתקדם עד שפתאום יש בוס קשה, סבבה, אתה עובר בינתיים לשביל אחר ומתקדם שם, מתחזק, ומגיע בסוף שם לקיר. אתה חוזר לבוס שנתקעת בו כשאתה חזק יותר, מנצח, מתחזק שוב בעקבות כך וממשיך להתקדם ונתקע בקיר, חוזר לבוס הקודם בצד השני וכך זה ממשיך... כל הזמן היה לי לאן להתקדם ואף פעם לא נתקעתי עם שביל אחד בלבד אפשרי וקיר של קושי בו.
חוץ מהסוף.. שני הבוסים האחרונים (אחד אופציונלי בשביל סוף מסויים) היו באמת קשים מאוד ולא היה עוד לאן להתקדם כמובן. הם היו קשים אבל זה רק ממש בסוף המשחק.

ואני עדיין לא צריך לחכות כמה שנים, מאמין שעד סוף השנה או גג שנה הבאה יצא DLC גדול כמו כל משחק FS. הDLC האלו הם מסורתית החלקים הכי טובים בכל משחק ולכן בהתחשב באיכות של סקירו.. זה עשוי להיות הדבר הכי טוב שמיאזאקי עשה 😃.
חוץ מזה שיש עוד צוות, זה של ds 2 וds3 שהם אולי לא מיאזאקי אבל עדיין מצוינים. אני יכול לראות אותם בכיף עושים בינתיים אחלה BB 2 או משהו כזה.

בקשר לסיפור, לי זה לא היה עד כדי כך שונה. זה לא שאין סיפור למשחקי סולס ומשחקי BB, הוא קיים והוא תמיד מעניין ומשרת את המשחק בצורה מצוינת אבל הוא פשוט לא בתוך הפרצוף שלך כמו עם סקירו והוא דורש חקירה אמיתית וחיבור עצמאי שאתה צריך לעשות כשחקן.
אני מבין שהרבה לא נכנסים לזה עד הסוף ולכן בשבילם אין שם סיפור, או שיש סיפור דל, אבל אני שכן נכנס לזה תמיד מוצא שם כל הזמן את הסיפור ומבחינת כמות התוכן הוא די זהה לסקירו. ההבדל הוא שבסקירו אתה דמות ספציפית, ולכן חלק מהדמויות בעולם קשורות אליך ישירות והן לא תמיד חלק מהעולם כמו בשאר המשחקים, והיכולת לעשות בחירות משמעותיות שמשנות את המשך המשחק.
הסיפור עצמו מעניין ומושך קדימה, אבל זה עדיין לא המרכז של המשחק, פשוט מה שתמיד קיים בצורה סמויה במשחקי סולס עבר הפעם שורה אחת קדימה.
יש יותר שיחות, האויבים מדברים ביניהם בפטרול על בוסים עתידיים ודברים כאלו, הדמות שלך מדברת ויש לה אישיות, אבל סיפור הבסיס זה עדיין ללכת למצוא דברים כדי לעשות את הדבר הגדול של המשחק הזה (לדוגמה בדארק סולס זה להדליק או לכבות את אש החיים, אז גם פה זה משהו כזה..).
בכל מקרה הסיפור בעיקר משרת את מכניקות המשחק וFS תמיד מבססים אותו על זה בצורה מצוינת. בDS הוא כולו נשען על קללת האלמוות שלך ושל האויבים, על העובדה שהעולם אכזר וקשה ואתה הראשון בעולם שמצליח, ואז כל מכניקת גיימפלי כמו המדורות או הצורה בה ממלאים חיים והכל מקבלת התייחסות מפורשת וסביבה נבנה עוד חלק בסיפור.
אז גם פה זה ככה, הסיפור זו היד המיוחדת שלך, העובדה שאתה קם לתחייה כל הזמן.. על זה מתבסס המשחק והוא קודם כל משרת את מכניקות הגיימפלי. הסיפור כאן בעיקר כדי לתת אווירה וקונטקסט (בצורה מאוד מוצלחת) לרוב האזורים והבוסים שתפגוש.

לפי איך שזה נשמע המד יציבות בסקירו חופף חלקית עם המד סטמינה בניהו, כשבניהו הסטמינה לא ממש מתהווה בצורה של שכבת הגנה, והיא יותר מתהווה אם כבר בתור 'שכבת פגיעות', בעוד שבסקירו זה יכול להטיב לך עם חיים מתמלאים. ואיפה שהחפיפה קיימת היא מתיי שהסטמינה מרוקנת, או המד יציבות מלא, כשהאוייב מנוטרל לכמה שניות, נחמד 😃
בעוד שמצד אחד, ניהו הוא גם משחק סולס, תפקידים מורכב לכול דבר ועניין בנוסף עם אלמנטים של h&s (כן אבל לא מגיע לגבהים של dmc 5 בעניין הזה), עם שליטה קרובה בו על הstats, ולכן כשזה שכולל יותר גמישות בנוגע למד הסטמינה. עם טונה דרכים להתאים את המשחק לך אישית ולהעלות את הסטמינה, ולהתאים את עצמך לסיטואציות שונות עם אייטמים שימושיים, חפצים, ציוד הלבשה (כבד, אמצעי, קל), לפי סוג היכולת guardian spirit, עץ יכולות. כך שנוצר שיש בידיים שלך יותר שליטה על המאזן stats, וסטמינה, לנוחות שלך לפי איפה שפחות נורה שנראה לך שתהיה חלש נגד לעומת חזק. מצד שני, סקירו מציע בעניין של המד יציבות שלו תמריץ נוסף לפי איך שזה נשמע לפגוע בו אצל האוייב או לשמר אותו אצלך, מפני שהוא משפיע גם על ההתמלאות חיים, מעניין 😃

בנוגע לעלילה מכיוון שבמשחקי סולס זה לא הפוקוס, אני לא חושב שאפשר יותר מידי לצפות ליצירות מופת מהבחינה הזאת כמו הוויצ'ר, מס אפקט. אבל עלילה כזאתי שנותנת מענה לפעולות שלך, והסביבה זה עדיין מאוד נחמד. אבל מי יודע אולי נראה יום אחד משחק סולס שיכיל עלילה חביבה שכזאת כמו הטומב ריידר, אנצ'רטד. גם אם לא הכי בגבהים של אלו, עדיין משהו שיתן מענה לעולם, עם התחברות אליו. גם lore יותר יכול להיות נחמד בשביל זה. מצד שני אני לא מצפה גם שיהפכו לאיזה משחק שיכיל טונה סרטוני מעבר סינמטיים של כמה שעות טובות כמו dmc 5 שאני גם אוהב.

כרגע אצלי בההעדפות לפי איך שזה נראה ניהו הוא המשחק סולס שמוכתר אצלי כהכי טוב, אבל בתכלס אני מבין שכרוך פה פשוט גם עניין סובייקטיבי וזה לא כאילו ניהו מוחץ את האחרים למוות 😃 כך שאני מאוד מצפה לשחק בסקירו כמו שאמרתי לפניכן!!

עריכה: שכחתי לציין, באמת כול הכבוד על ההסברים המפורטים והמאריכים האלו על המשחק, אני חושב שעכשיו מובן לי הכיוון שלו. תודה 😃

ההקבלה בין הסטמינה למד היציבות לא מדויקת. בסקירו זה מד חיים לכל דבר ועניין, כשאתה ממלא אותו לאויבים עד הסוף הם מתים (כלומר התקפה אחת עליהם כהיציבות שלהם נשברת מפעילה אנימצייה של הריגה אוטומטית), וזה כולל גם בוסים ומיני בוסים.
כלומר אתה יכול להרוג אויבים גם בלי לפגוע בהם אפילו פעם אחת בצורה ישירה, והיכולת לפגוע בהם רק תורמת לך בהקלה על מילוי מד היציבות שלהם.
יש אויבים ספיציים שקל יותר להרוג בצורה הקלאסית, כלומר פשוט לתקוף אותם מבעד להגנה ולהוריד להם את מד החיים, אבל גם אויבים שהמצב הוא הפוך לגמרי.
ההקבלה למד הסטמינה דומה יותר רק בקשר לדמות שלך, כי מילוי מד היציבות שלך לא הורג אותך אלא רק משאיר אותך חשוף לשתי שניות. אבל כמובן שכמו כל משחק בסגנון מספיקות רק מספר מכות ישירות בודדות כדי להרוג אותך, אז במצבים מסויימים שתי שניות כן מספיקות לזה.

הסיפור עצמו נחמד, אבל בעיקר משרת את הגיימפלי ולא להפך. בכל מקרה lore ובניית עולם עשיר ואמין אלו דווקא נקודות שבהם המשחק מאוד חזק, כמו גם כל משחקי סולס ובלאדבורן לפניו. השאלה היא רק עד כמה אתה רוצה לצלול פנימה ולחקור את העולם הזה והlore שלו, כי הוא מועבר בצורות יותר מיוחדות ומבוססות חקירה. אבל בכל מקרה הוא שם תמיד, ומצויין.

זה נחמד שהחלטת שניהו הוא המועדף עליך מבין כל משחקי סולס-בורן וסקירו, כשיחקת רק בניהו 😃.
זו החלטה שאני חושב שכדאי לך להמתין איתה עד שתשחק בלפחות משחק סולס אחד ובסקירו.. יש להם יתרונות רבים על ניהו שקשה לראות מבחוץ ולפני שמשחקים.
בכל מקרה בעיניי ניהו הוא מצוין ואחד ממשחקי הדור שלי, אבל נמצא דווקא בתחתית הרשימה, או שמעל ds 2 ככל הנראה. ואני שיחקתי בכולם.
בכל מקרה בין אם תאהב יותר את ניהו או לא זה לא משנה בסוף כי כולם מצוינים, ואם אהבת את ניהו אני יכול להבטיח לך שתאהב מאוד כל משחק מהסדרה ובעיקר את סקירו, שבינתיים אגב מתמקם אצלי בראש רשימת משחקי FS והסגנון, ואולי אפילו בראש משחקי הדור. אבל הוא עוד טרי, אז אחכה קצת לפני שאצא בהכרזות מפוצצות עליו.

ואגב, בניהו וסולס-בורן אכן יש לך יותר גמישות בבניית הדמות, במשחקי סולס בכלל הכי הרבה כי זה לא רק stats ושריונות כבדים או קלים, זה גם מגן ביד שמאל או חרב גדולה בשתי ידיים, או בכלל קוסם, לוחם או כהן, שילוב מסויים וכו'..
ויש לזה כמובן את הקסם והיתרונות שלו, אבל דמות יותר ספציפית גם נתנה לFS לראשונה לבנות חוויה באמת מהודקת שבנויה בצורה מושלמת על צורת משחק ספציפית.
עדיין יש לך חופש מסוים עם השדרוגים לקומבואים, ליכולות הפאסיביות או ליד המיוחדת (לא תפתח הכל בריצה אחת), אבל כל בוס בנוי ומותאם במיוחד לדמות שלך ולא למגוון מסוים של דמויות שכל אחת עשויה להתאים יותר או פחות לכל מפגש מסוים.

בנוגע למד יציבות זה היה קצת אפלולי ולא ברור לי בנוגע לאויבים בגלל העניין של המכת מחץ הזו, אבל עכשיו הכול התבהר לי. נשמע שזה הרג פה לכול דבר ועניין 😃 תראה, אני חושב שאם אני אראה שבסקירו יש שפע במכניקות שלו מבחינת אייטמים, יכולות שונות של קסמים ונינג'ה, מהליכי קומבו. אז הוא יהיה די קרוב לניהו. כי זה גם מה שמייחד את ניהו. בניהו נגיד יש לי סיגנון משחק של בילד של שיריון קל, ואני משחק עם שלושה נשקים שונים (קוריסיגמה, דאבל חרבות, חנית), שלכל אחד מהם יש מהלכי קומבו מיוחדים לו, ויתר על כן, התאמה אישית במה להתמקד מבין קסמות, יכולות נינג'ה, ה guardian spirit שלך, נקודות prestiege וכו'. בסקירו אני מרגיש פשוט שקשה לי להאמין שהמשחק יבוא איתי בגמישות שאני צריך, כי הוא לא מכיל את המכניקה הזו של עץ ההשקעה אישי. תראה אם המשחק הולך על מיגוון אויבים גדול, כמו שאתה אומר, בניגוד לניהו שהוא רק מספק ובנוסף יש לו עיצוב שלבים טוב, זה נותן לו נקודה זכות קטנה. בסה''כ אני מאוד מרוצה מאיך שהמשחק סקירו משחק מבחינת ההתניידות שלו בסביבה שמזכיר בעניין הזה את ניהו (והgrappling hook הזה אחלה באמת), ולכן הייתי אומר גם שיש הבדל יחסי גדול יותר בין סקירו, ניהו לבין סדרת דרק סולס שנראת לי מגושמת ואיטית יותר. יש מצב שאני אשתכנע בסוף אחרי שאני אשחק בסקירו ואגיד שהוא יותר טוב מימנו. אני די אשמח אם זה המצב כי אני אהנה יותר 😃

בכול מקרה, עד עכשיו עשינו דיון בין סקירו לניהו רענן. בנוגע לניהו ודרק סולס אני חושב שאם נחזור לדבר עליהם די נצא כמו תקליטור שבור, עם אותם אמירות חוזרות של כול אחד מאיתנו 😃 אבל אם אתה רוצה נמשיך 😃

אגב אני חושב שניהו 2 לא יגיע השנה כמו שחשבתי, למרות הטריילר של החשיפה שנה שעברה. נראה לי שהוא יצא בשנה הבאה, כי לא שמענו עליו מספיק מידע, ואני די מצפה לו בקוצר רוח!! הם בטח יתקנו את העניין של העיצוב שלבים ועוד כמה מהמגרעות שהיו לו. נראה שהז'אנר הזה של משחקי סולס עובר לא מעט התפתחויות, ככה שזה משאיר אותי עם ציפיות!!

סטיק, באיזה שפה שיחקת? הברירת מחדל זה יפנית, יעני ככה הם ממליצים לחוות את המשחק שזה די הגיוני אני מניח בהתחשב בתפאורה אבל עדיין לשמוע אנגלית ולא להיות תלוי רק בכתוביות בשביל להבין מה קורה זה הרבה יותר נוח מן הסתם. אז התחלתי את המשחק ביפנית ואחר כך שיניתי לאנגלית והאמת שהדיבוב היפני באמת נשמע טוב ומתאים יותר. בכל המשחקים הקודמים של FS היה דיבוב מעולה באנגלית וכל הווירדוס NPCs תמיד היו תענוג מהבחינה הזאת, אבל במשחקים הקודמים זה גם הדבר היחיד שהיה, לא הייתה בכלל אופציה לשפות אחרות. הפעם, לפחות לפי השעות הראשונות במשחק, זה מרגיש קצת פחות טוב. במשחקים הקודמים היו בעיקר מבטאים בריטים שונים, בדר"כ באנגלית שייקספירית כזאת, לעומת הדיבוב בסקירו שנשמע כמו אנגלית של אמריקאים אני מניח וזה ישר בלט לי.. אז עשיתי חיפוש באינטרנט ומסתבר ש FS אחראים כנראה רק לגירסה היפנית (כמו שהם עשו רק אנגלית במשחקים קודמים) ועל האנגלית ושאר השפות עבדו activision. אז אני יודע שאני "צריך" לשחק ביפנית, אבל עדיין מתלבט.

ועוד מילה על הסאונד - הצליל של ה counter ו Deathblows ממשיך את המסורת של Audio Cues סופר מספקים במשחקים של FS - עוד מהסאונד של ה parry ו backstab בדארק סולס ועד ה visceral attack בבלאדבורן, אבל ספציפית כל הקונספט החדש של clashing of swords יצא מאוד מוצלח. זה כאילו עניין שולי, אבל הרבה מההרגשה האינטנסיבית של הקרבות זה הסאונד של החרבות שמתנגשות. וגם המוזיקה כמובן, שלא שמורה רק לבוסים יותר, ובינתיים אני מרגיש שזה עובד ממש טוב.

אגב יש למשחק - בגרסת המחשב לפחות - את הבאג או הפאק הזה שהיה בדארק סולס 3 עם האפרוריות של הצבעים, שהם washed out כזה ושאי אפשר לסדר את הבהירות כמו שצריך בכלי בתוך המשחק (שהתמונה הימנית אמורה להיות חשוכה) - אז למי שיש כרטיס של נווידיה אני ממליץ להיכנס ללוח בקרה ולשנות מהצבעים של הברירת מחדל ל nvidia color setting ושם לשנות את ה output dynamic range ל full. זה מתקן את הבעיה והמשחק נראה הרבה יותר טוב אחרי שמסדרים את זה.

wraithbuster, הוא מזכיר כמובן את ניהו, וכן הוא מזכיר אותו יותר ממשחקי ds. אבל עדיין, הוא מאוד שונה ממנו והמון דברים שלא דיברנו עליהם כמו ההתגנבות או ההתניידות ומבנה העולם (כל שלב בנוי מכמה דרגות של גובה בעקבות היכולת לקפוץ, להטלות..) הם מאוד משמעותיים, כמעט חצי משחק.
זאת לא חוויה מאוד דומה בסופו דל דבר, המשחק נפרד מכל מה שהיה בסגנון עד היום בצורה משמעותית ומורגשת.
אבל כן, כמובן שקיים גם דמיון.

עידן, בקשר לשפות זו כמובן בסופו של דבר העדפה. אתה צודק לגמרי, במשחקי DS אנגלית הייתה השפה הדיפולטית (גם בגרסה ביפנית) והיו משחקי מבטאים רבים, ודברים כאלו. בכלל הדיבוב היה מאוד מוצלח. כאן אין את זה, וחלק מהדמויות נשמעות קצת מכניות ובבירור הדיבוב האנגלי פחות מוצלח.
מצד שני אם קשה לך עם הדיבוב היפני או שזה מפריע לך.. זה לא שהאנגלי בלתי נסבל. בכל מקרה דברים כמו מבטאים שונים וניואנסים כאלו אני מניח שיעברו לך מעל הראש הפעם ביפנית כך או כך.
אני התחלתי באנגלית כי פחדתי לאבד קצת את את העלילה (זה לא מסוג המשחקים שאתה יכול להרשות לעצמך להוריד עיניים לתרגום באמצע קרב), אבל מה שאני כן יכול להגיד זה שבסופו של דבר זה מאוד נדיר שיש דיבורים במהלך תנועה או אקשן. רוב מוחלט של הדיבורים הם כשאתה סטטי (גם אם אתה מקשיב לחיילים בפטרול) ולכן אפשר בקלות להסתדר עם התרגום, מבחינתי.
אחרי כשליש משחק עברתי ליפנית וזה אכן היה מוצלח יותר. אבל אם הדיבוב האנגלי יותר נוח לך - הוא לא נוראי. רק פחות טוב ממה שהתרגלת בסולס.

בקשר לבעיה עם הבהירות בpc, זו פעם ראשונה שאני שומע על זה וסיימתי ds 3 פעמיים כבר וכמובן את סקירו 😃. גם ניתוחים של DF לא הזכירו את זה מעולם.. בכל מקרה אבדוק בהזדמנות כדי לראות איך זה משתנה.

יכול להיות שזה קשור לקונפיגורציות או מסכים ספציפיים אז אולי אתה לא סובל מהבעיה. אבל בגדול אם אתה רוצה לדעת בוודאות אז לך לאופציה במשחק שמגדירים את הבהירות ותראה אם אתה יכול לסדר את המסך כמו שהם ממליצים לך. אם אתה מנמיך את הבהירות עד הסוף וכל המסך נהיה חשוך אבל אתה עדיין רואה את התמונה מצד ימין, אז יש לך את הבעיה הזאת. כנ"ל לגבי דארק סולס 3.

כן, אם זו ההגדרה לבעיה אז יש לי אותה. סתם בחיים לא שמעתי על זה וזה נראה לי מוסג הדברים שמציקים רק אם אתה יודע אותם 😃.

תודה על ההסבר המפורט סטיק. עדיין אני חושב שאתה טוב במשחקים אז קבל את זה כמחמאה 😃

אגב אני לא מאמין שיצא בלאדבורן 2 בלעדי לסוני שלא מגיע ממיאזאקי, זו סדרה יותר מדי יוקרתית כדי להפקיד אותה בצוות ב׳ שהוא אחלה אבל לא מגיע לרמות של הצוות הראשי של מיאזאקי אין מה לעשות.

מיאזאקי אישר לא מזמן שהם עובדים על שני משחקים נוספים ואם להסתמך על ההיסטוריה ועל תחושת הבטן שלי אז אני מהמר שכבר ב e3 הקרוב הם יחשפו את המשחק החדש שלהם על הבמה של מייקרוספט - והתאריך יציאה שלו יהיה מרץ 2020 להערכתי. שנה לאחר מכן יצא המשחק השני - אני דווקא לא חושב שבלאדבורן 2 הוא המשחק הזה, אבל אם כן אז אני בהחלט יכול לראות את זה קורה גם בלי מיאזאקי. כמו דארק סולס 2. זה גם מתאים מבחינת הזמנים של הדור הבא ואני בטוח שסוני הייתה מאוד רוצה לראות בלאדבורן 2 בשנה הראשונה של הפס5.

ובהקשר הזה הייתה השבוע שמועה, די מופרכת אמנם, על שיתוף פעולה בין FromSoftware לג'ורג' ר. ר. מרטין (משחקי הכס) על משחק תפקידים עולם פתוח בימי הביניים.

game of souls ? 😃

אם דארק סולס, שזה ה-בייבי של מיאזאקי ומה שהפך אותו ממעצב גיימפלי זוטר שאף אחד לא מאמין ברעיונות ההזויים שלו לנשיא של FS שאחראי בלעדית על כל הפעילות והסכמי ההפצה שלה, קיבל סיקוול בלי מיאזאקי לגמרי ואז את ds3 שלפיתוח שלו הוא נכנס רק בישורת הממש אחרונה, אז גם בלאדבורן זו אופציה.
כאילו, גם דארק סולס היה מותג לא פחות יוקרתי עד שיצאו לו שני סיקוולים. זה פשוט שמיאזאקי חוזר ואומר שהוא לא מעוניין ואין לו תשוקה לעשות סיקוולים (ורימייקים כמו שתמיד שואלים אותו על דימון סולס), אז הוא משאיר את זה תמיד לצוות אחר בתוך FS או לצוות חיצוני לגמרי כמו הרימסטר של DS.
ומצד שני, אני לא חושב שסוני ירצו לוותר על האפשרות להוציא את BB2, ככה שצוות פנימי אחר של FS זו אופציה לגיטימית לגמרי (מה גם שבו נאמר את האמת, זה שהוא לא אחראי מלא ומשמש כבמאי בפועל של המשחק לא אומר שהוא מנותק ממנו לגמרי, הוא עדיין שם ונמצא תמיד בראש הפרמידה של FS).

כמובן שגם לכל דבר יש מחיר, ואני בטוח שעם כל החוסר תשוקה של מיאזאקי לסיקוולים.. לסוני יש את הכלים כדי לגרום לו לזנוח את העקרון הזה לפעם אחת 😃.
אחרי הכל הוא כבר דיבר בגילוי למשל על העובדה שDS3 הוא פרויקט שהוא לא רצה בו, אך נעשה תחת התחייבות וחוזה קיים עם NB עוד מימי DS1. הערה אגב שעלתה לו ביחסים עכורים עם NB מאז ואולי אחת הסיבות שהם פנו לאקטיווזן עם הפרויקט הנוכחי שלהם.

אגב אחרון, בראיון שקראתי עם מיאזאקי לפני כמה חודשים דיברו איתו על המשחק VR שהם עשו. מסתבר שיש שם רפרנס די בולט לבלאדבורן וזה כמובן הצית ישר את כל האינטרנט כטיזר לבלאדבורן 2.
מיאזאקי דיבר על זה שמאז הם לא יעשו כאלו רפרנסים יותר בתוך המשחקים האלה, או לפחות יעשו במחשבה הרבה יותר כבדה, כי לפי דבריו זה גרם אי נעימות לסוני שמאוד כעסו עליהם בעניין הזה, כי כרגע אין BB2 והמשחק לא על הפרק בכלל.
האם זה באמת נכון אני לא יודע, אבל זה מה שהוא אמר..

סיימתי את סקירו.
בקבוע אצלי ב playthrough ראשון במשחקים של FromSoftware אני הופך לסוג של trophy hunter שחייב, כמעט באובססיביות, לעשות הכל - למצוא כל חפץ במפה, לסובב כל דלת נסתרת, להשלים כל קווסט, להילחם נגד כל אויב וכו' - ולמרות מאמצי הרבים וזה שבהשוואה למשחקים הקודמים שלהם סקירו בהחלט פחות עמום ומעורפל, איכשהו עדיין הצלחתי לפספס דבר אחד שהוא במקרה גם אחד הדברים הנסתרים היותר מגניבים במשחק, שמוביל לבוס חדש.. ככה שבהתחשב בזה שהצלחתי להשלים את הדברים הכי מגוכחים במשחק על עיוור כמו הקווסט ההוא עם הדג או האנשים בתוך הכדים או למצוא את כל הקשקשים, קצת התבאסתי שלא הצלחתי להשלים דווקא משהו כל כך משמעותי כי פספסתי הזדמנות להאזין לאיזה שיחה מסתבר. אבל החדשות הטובות זה שמדובר במשחק פשוט מצויין שאין לי ספק שאני הולך לעשות בו ng+ ככה שאני יגיע גם לזה. אגב ממה שאני מבין אם אתה עושה בחירה אחרת באמצע המשחק אתה מקבל סוף שונה עם בוסים אחרים ככה שגם ככה יש הרבה מוטיבציה לסיבוב נוסף.

העיצוב של המשחק מאוד מעניין, זה כאילו משהו חדש בהמון מובנים אבל עדיין מרגישים שיש לו את הדי.אן.איי הבסיסי של סולס. למשל בשביל להצליח בקרבות במשחק אתה ממש צריך לשכוח את כל מה שלמדת במשחקים הקודמים שלהם (לא מתגלגלים יותר לצד 😃) ומצד שני עדיין יש בדיוק את אותו תהליך של למידה של האויב והתנועות שלו והסיפוק שאתה מביס אויב בסולסבורן. החקירה במשחק גם היא השתנתה בגלל שאתה יכול לקפוץ ויש לך את ה grappling hook אז בעצם המשחק הרבה פחות בנוי על קיצורי דרך שאתה פותח אבל העיצוב של השלבים עדיין מצליח להיות אינטלגנטי, גם אם בדרך קצת שונה, והמרדף אחרי כל item זוהר עדיין מרגיש מאוד מספק (גם אם הפרסים עצמם פחות מעניינים בהתחשב בזה שאין בגדים או נשקים לאסוף). בשלב מסוים במשחק אתה גם פותח יכולת שמאפשרת לך לצלול (לפני זה יכלת רק לשחות) מה שהוביל להרבה backtracking לכל מקום שיש בו מים ובאופן כללי חשבתי שהם עשו את זה בצורה די מוצלחת ואני חושד שעם סט הכישורים של FromSoftware הם יכולים לעשות משחק מטרויד די מדהים, יעני גם ככה הם עושים משהו די מקביל לזה אבל אני מתכוון מטרוידווניה מלא ממש אם יכולות שאתה מקבל ונותנות לך גישה למקומות חדשים וכו'.
זהו אין לי כוח להיכנס לזה בפירוט עכשיו אבל בגדול הגיימפלי של הפנים מול פנים נהדר ומה שמדהים בו זה שבשיא של הקרבות הכי טובים במשחק - אחרי שהצלחת להשתלט עליהם לפחות - זה נראה כמו ריקוד הכי מתוסרט שיש שעבד עליו כוריאוגרף וזה מן הסתם הכל גיימפלי. מטורף כמה שזה טוב.

מסכים איתך לגמרי, בעיקר בכל הקשור לקרבות הפנים מול פנים שמרגישים לעיתים כמו סצנה מבוימת למרות שהכל קורה בזמן אמת ובשליטתך המלאה.
גם אני עשיתי הכל בריצה הראשונה מלבד אותו בוס צדדי והסוף שנלווה אליו 😃, אבל אני כבר בערך בחצי הדרך על הריצה השנייה שלי, אז זה יגיע.
לוקח איתו הפעם את הזמן הרבה יותר לאט, מתעכב לעיתים סתם על הארכיטקטורה או מיקומים מסוימים מאוד של אויבים ספציפיים. התשומת לב לפרטים הקטנים במשחק הזה היא מדהימה, ובכל יום אני רק מעריך אותו יותר.
לא עשיתי NG+ דווקא, התחלתי ככה והוא פשוט היה לי קל מדי בצורה קיצונית בהתחלה עם כל היכולות והכוחות שממשיכים, מרגיש לי שהם לא עשו עבודה טובה בלהעלות את העולם יחד איתך, לפחות מהזמן שנתתי.
התחלתי ריצה חדשה לגמרי אבל על סוג של רמה גבוה יותר (אחרי שמסיימים את המשחק פעם אחת אפשר לשחק אותו עם אויבים מעט חזקים יותר, יותר XP וכסף ועם 'נזק זול' וקטן על peary לא מתוזמן נכון), סך הכל בהתחשב בנסיון ובהבנה המלאה של מערכות המשחק שיש לי הפעם זה שומר את הקושי בערך על אותה רמה כמו בריצה העיוורת.
שקלתי גם לצלצל שם בפעמון ההוא על ההר ולהעלות את הקושי בעוד רמה, אבל זה נראה לי כבר מוגזם 😃. בכל מקרה צריך להשאיר עוד משהו לשאוף אליו..

בכל מקרה זה באמת משחק מצוין. גם כשהזמן ממשיך לעבור מאז ההתלהבות הראשונית שלי אני עדיין פשוט נדהם מהאיכות שלו. במינימום הוא בטופ 3 שלי בדור הזה יחד עם GOW והוויצ'ר 3, חד משמעית בעיניי המשחק כטוב ביותר של FS.

לא חראם על כל היכולות והכלים ששידרגת? במיוחד שאת חלקן פותחים רק לקראת הסוף ושגם ככה אי אפשר לפתוח את כולם בסיבוב אחד.. התחלתי סיבוב שני ואת הקמע של קורו שעושה את המשחק קשה יותר אפשר לתת לו גם ב ng+, ואם זה לא מספיק לך תמיד יש את הפעמון כאמור.
אני בכל אופן בונה את כל הסיבוב השני על הכלים והיכולות. אני מרגיש שאת רובן לא לגמרי ניצלתי בסיבוב הראשון ומאחר וזאת הדרך היחידה לגוון את הגיימפלי אני מתמקד בלשלב אותם באופן קבוע במשחקיות שלי. בקיצור לא אכפת לי שיהיה קל יותר, אני הולך על נקודות סטייל כמו ב dmc 😃